Bad habits

כשכבר מיואשים, מרימים ידיים.

הייתי מפוצצת ביטחון עצמי, נהנת להסתכל במראה. הייתי חזקה, מלאת תקוות ושאיפות.

מה נהיה ממני? איך זה הגיע למצב שאני מרגישה כל כך נחותה, חלשה, מכוערת, שמנה.

במבט ריאלי, אני רחוקה מלהיות כל הדברים האלה. אבל הראש שלי לוקח אותי למישורים אחרים. לא טובים.

ועייפתי מזה. לא רואה פתרון, עתיד. 

אני שוכבת במיטה, בטן נפוחה וגרון מדמם. אין לזה סוף, לעולם זה יהיה חלק ממני, ולעולם אשנא את עצמי.

אז איך להתנהג עכשיו כשהרמתי ידיים?

עבר לי זוועה. עד מתייייי חוסרררר שליטההההה ושנאה עצמיתתתתת עד מתיי?!???!!?!?!?

די. כל החששות שלי נובעות מזה שעוד מעט אני אראה את חבר שלי וכל החברים שלו שאני אחזור מהבסיס ונצא ואני לא אהיה מספיק יפה ורזה. אבל-אני לא הולכת לראות אותו עד חמישי הבא. זה אומר שיש לי עשרה ימים לחזור לעצמי. עשרה ימים עם הרבה פעילות ומינימום אוכל זה המון. ואני מסוגלת לחזור לעצמי.

קניתי מלא בגדים חדשים לסופ"ש הבא, ויש ישיבה מטורפת עם חבר שלי וכל החברים שלו, ואני מתכוונת להפציץ בהופעה. אני חייבת את זה לעצמי. 

עשרה ימים, זה באמת הרבה, לא לתת לנפיחות וכל הגועל שלי עכשיו להוריד לי את המוטיבציה, עדיף הכמה ימים האלה מאשר עוד ועוד ימים שרק יחמירו את מצבי. 

חייבת להוכיח שאני מסוגלת. אני חזקה. יהיה טוב.