http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349oh sweetie, your not ugly. society is.heCopyright 2026 סהרונת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/49/43/86/864349/misc/29098588.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14929400<div align="right" dir="rtl"><p>שונאת אותםםםםם הכל כזה לחווווץ !!!!!!!!!!!!!</p> <p>אני בן אדם שהכל חייב להיות מסודר לפי לוז ושעה, אם לא אני משתגעת, נראה לי יש לי איזו הפרעה, בדוק יש הפרעה כזו נכון?</p></div>Fri, 10 Nov 2017 11:22:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14929400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14929400http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14928619<div align="right" dir="rtl"><p>אף פעם לא תהיה איזו תפנית בעלילה והוא יהיה סבבה.</p> <p>אה אני לא בהריון, פווי, פחות אבן קטנה בלב.</p> <p>אבל אני מרגישה שאני קורסת, ואין לי אף אחד, יש לי, אבל אין לי.</p> <p>יש לי את חבר שלי, אוצר שלי, רבנו אתמול, ועכשיו היחסים מציקים כאלה.&nbsp;</p> <p>ואחותי, אני שונאת אותה!!!!!!!שונאת!!!!!!!!!!!מה עושים במצב כזה?!?!?!?!?!?!?!?!?! אף אחד לא יכול עליה.</p> <p>היא עושה שטויות, ואז אני באה בטעות לאמא שלי, שחיה עם אחים שלי עכשיו לבד וסוחבת את כל הגירושים וההוצאות והטיפול בהם על הגב שלה, וזה לא מגיע לה!! אבל הילדה הזאת מוציאה אותי מדעתיייייי!!!!!!</p> <p>&nbsp;</p> <p>וזה מסיח את דעתי ויש לי דברים לעשות וללמוד ואיף איכסה אני מרגישה שאני מתמוטטת!&nbsp;</p> <p>בא לי כבר לעבור תשלושה חודשים המסריחים האלה ולהיות אחרי זה!</p></div>Sun, 05 Nov 2017 11:23:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14928619http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14928619http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14927641<div align="right" dir="rtl"><p>הם כל הזמן סביבי, אין שקט נפשי, תמיד משהו שישב או יעיק עלי.</p> <p>יותר מדי, סידורים, דברים לקנות לסגור לפתוח לסדר..</p> <p>ועוד מעט יש לי יום הולדת, כל שנה אני סופרת את התאריך לאחור, אבל השנה שכחתי מזה לגמרי, זה אפילו לא כל כך מעניין אותי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא עדכנתי פה די הרבה זמן.&nbsp;</p> <p>אני כנראה יוצאת לקצונה, וזה מחרפן לי את המוח, כי אני חייבת את זה, למרות שאני כל כך צעירה וזה קורה כל כך מהר, כולם מצפים ממני, ויותר מהכל אני רוצה את זה לעצמי.</p> <p>אני מרגישה שהשגרה הצהלית עושה לי טוב, אני מצליחה לשרוד ככה שבועות שלמים בלי ליפול להפרעה ההרסנית הזו. כשאני בבית לעומת זאת, זה הרבה יותר קשה.</p> <p>אז יש סביבי תמיד חשש שלא אעבור, או אפול..</p> <p>&nbsp;</p> <p>בנוסף כמעט שללו לי את הרישיון, דבר שהסתכם בתיאוריה שעשיתי היום.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ההורים שלי בתהליכי גירושים מכוערים, אני ואבא שלי בכאסח של החיים כי הוא זבל של בן אדם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואתמול, סבתא שלי נפטרה. אמא של אבא שלי, דבר שהופך את הכל למסובך יותר, ומעציב ומדכא לי את הנפש בפרט.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אה ואולי אני גם בהריון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל אלה נפלו עלי ביחד, חשבתי שאני מאבדת עשתונות, חשבתי שאני מאבדת את זה, אבל דברים מתחילים להסתדר.</p> <p>אני במצב רוח לא בשמים, אבל אני יודעת שהוא ישתפר פלאים אם אקבל מחזור. כי אם אכנס עכשיו להריון, זה יהרוס הכל, הכל!!!!</p> <p>איך עושים הפלה? זה יפגע לי בסיכויים לקצונה שאני אמורה לצאת אליה ממש בקרוב? זה תהליך ארוך? כואב?&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מעולם לא ייחלתי למחזור כמו עכשיו.</p> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 30 Oct 2017 13:49:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14927641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14927641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14924621<div align="right" dir="rtl"><p>או שבמהלך הרגילה הזו אני לומדת על עצמי דברים חדשים, או שפשוט אף פעם לא שמתי לב אליהם והם יותר מוקצנים הפעם.</p> <p>יש לי הרבה קריזים כאלה, לפני שאני רוצה לאכול, או מתלבטת אם לאכול או לא, או יודעת שאצטרך לאכול ולא תהיה לי ברירה, קריזים שקשורים לאוכל.</p> <p>פתאום אני נהיית בן אדם מריר ועצבני, לא נעימה בכלל, ומי שסובב אותי סובל מזה, המשפחה שלי, חברות שלי, חבר שלי.</p> <p>יש לי מזל שהם מדהימים ויודעים להתמודד עם זה, הם רואים את זה כסתם התקפי עצבים שיש לי כבן אדם.</p> <p>אבל עכשיו אני מבינה שזה לא סתם, יש להם סיבה, אני מרגישה אותם באים.</p> <p>לפני שנסעתי עם חברה שלי לתל אביב לדוגמא, יום לפני היה לי בולמוס, ואמרתי שביום אחרי אני בקושי יאכל. והנה הגיע הצהריים והיא רעבה ורוצה מסעדה, בליבי, גם אני ממש רציתי מסעדה, אבל גם לא רציתי מסעדה, כאילו כעסתי על עצמי שיש לי את ההתלבטות הזו.</p> <p>עד שהתיישבנו במסעדה והתחלנו לאכול לא הבנתי מה קורה לי, ולמה ומאיפה התחושה המוזרה הזו נחתה עלי.</p> <p>אחרי שכבר אכלתי והדילמה הזו הייתה מאחורי, נעלם, הפכתי שוב לאדם רגוע, הקולות בראש הפסיקו להתנגן, והכל היה בסדר.</p> <p>גם אתמול זה קרה, לא ידעתי אם יוצאים או לא, וידעתי שאם כן, אסור לי לאכול כי הבגדים די צמודים ואסור שהבטן תצא, ועד שלא קיבלתי תשובה הייתי בן אדם ממורמר ומציק ובלתי נסבל..</p> <p>לא יודעת איך הם סובלים אותי, לפחות הבנתי סוף סוף מה מקור הקריזים, וכך אולי אדע להשתלט עליהם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>שבת שלום שתהיה</p></div>Fri, 13 Oct 2017 11:23:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14924621http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14924621http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14923708<div align="right" dir="rtl"><p>יותר מדי קשה לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כבר אין בי את הכוחות להקיא, או מלכתחילה להחזיק את עצמי ולא לאכול.&nbsp;</p> <p>רק אתמול שמתי לב כמה המצב חמור, רק אתמול, שהיה לי יום ריק נטול עשייה של שהיה בבית. ואני שוכבת במיטה, מנסה לראות טלויזיה, ואז הם הגיעו אלי, הקולות בראש, צד אחד אומר לכי תאכלי, יש כל כך הרבה אוכל, משהו בקטנה לא ביג דיל, והקול השני שאומר תשארי במיטה, את לא צריכה את זה גם ככה אכלת אתמול הרבה.</p> <p>ומתנהל בינהם וויכוח, כאילו אין לי שליטה על זה ואני רק עומדת ומסתכלת מהצד, מחכה לראות מי הצד שיכריע, מתפללת שהשני.</p> <p>מצב כל כך שביר, כל כך מתסכל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מנסה להתעלם מהוויכוח שלהם, להסיח את דעתי בטלויזיה, לכמה רגעים אני מצליחה, וזה חוזר, לא נותן לי מנוח, כמעט שעה הוויכוח הזה, הוא היה כל כך ממשי, כאילו יכולתי לראות אותו.</p> <p>די במקרה אחד לא נעים, בשורה משמחת/לא משמחת, כדי להשבר ולקום בקפיצה למטבח.</p> <p>דיברתי עם חברה שלי על לצאת בערב, ובראש הקונפליקט ממשיך.</p> <p>התחלתי לבכות, הבנתי כמה אני חסרת שליטה מול עצמי, וזו המחלה שמשחקת בי כמו בבובה על חוט.&nbsp;</p> <p>פשוט להשלים עם זה שבסוף יקרה מה שהיא רוצה.</p> <p>ונכנעתי, הייתי חייבת. אכלתי אכלתי אכלתי, וקדימה מתוקה, לשירותים להוציא הכל.&nbsp;</p> <p>הייתי עייפה, פיזית ומנטאלית.&nbsp;</p> <p>סיימתי בשירותים, הגרון שרף, הראש כאב, העיניים אדומות, רוצה רק לישון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>שכבתי במיטה, ופתאום דממה. המלאך והשטן הקטנים בראש שלי נעלמו. לאן הם הלכו? הרגשתי שלווה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מה זה אומר עכשיו? שתמיד שאגיע למצב כזה אהיה חייבת להקיא? רק ככה יהיה לי שקט נפשי? אני לא רוצה. אני רוצה מלכתחילה להגיד "לא". נמאס לי כבר, נמאס לי, זה הורס לי את כל החיים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אולי בפעם הבאה לא אכנע, ואולי אחרי כמה פעמים שאצליח להגיד "לא" השטן ירגע.&nbsp;</p></div>Sun, 08 Oct 2017 11:19:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14923708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14923708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14915124<div align="right" dir="rtl"><p>בפועל מסתבר שהיא עושה רק חרא.</p> <p>מיום חמישי אני סובלת מהתקפי אכילה בסדר גודל לא נורמלי, לא מצליחה להקיא מיום שישי, וזה רק הולך ומחמיר, הבטן שלי נפוחה וכואבת, אני מרגישה כמו דקירות מבפנים.</p> <p>הדבר הזה הורס לי את כל התכנונים, איפה ים ואיפה לצאת, ככה? ממש לא.</p> <p>לא זכרתי את עצמי ככה, נכנסת למן טראנס של טירוף, שלושה חודשים שזה לא קרה לי כי תמיד הייתי מוקפת אנשים, צבא, ובסופשים אצל חבר שלי.&nbsp;</p> <p>בשנייה שהיו לי רגעים של לבד, שידעתי שימשיכו לכמה ימים של לבד, נכנס בי מן מנגנון הרס עצמי משוגע שלא ידעתי כמותו מעולם.</p> <p>אני חייבת להתאפס על עצמי, אני מרגישה נפוחה ושמנה ומגעילה. והדבר הזה הורס לי הכללל הכללללללל דייייייי!</p> <p>אני חייבת עזרה, אני מפחדת שהדבר יוריד לי פרופיל נפשי, אני לא רוצה שזה יתגלה אני רוצה שזה יישאר דיסקרטי, ואני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות בכל המערכתת הצהלית המחורבנת הזוווו</p></div>Mon, 21 Aug 2017 11:07:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14915124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14915124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14914793<div align="right" dir="rtl"><p>אפילו בלי להיחשף, רק דרך הקיק או משהו.</p> <p>נמאסה עלי הרגשת הבחילה, והגועל, ונמאס לי להקיא.</p> <p>מיום חמישי אני חסרת שליטה. איך הגעתי למצב שאסור לי להשאר לבד עם עצמי???</p> <p>&nbsp;</p> <p>בבקשה, מתחננת, מישהו, משהו..?</p></div>Sat, 19 Aug 2017 18:10:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14914793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14914793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14914768<div align="right" dir="rtl"><p>אתמול דפקתי הופעה והחלטתי שחייב להצטלם! אכן יצאו תמונות מוצלחות. ואולי עקב אופוריית האושר של יצאו תמונות יפות ויצאתי רזה. טחנתי כמו פסיכית!</p> <p>מכל המנות פתיחה, מלא מלא שמן, כרובית מטוגנת וציפס וציפס בטטה ולחמים עם חומוס חצילים ועוד כל מני חרטא שהזמנו שם.</p> <p>ומנה עיקרית? בטח שהמבורגר 250, גוואקמולי, מלא רוטב מוזר אבל טעים ששמו לי שם ויאלה בוא לאמא!</p> <p>והקינוחים......... אך הקינוחים. זו החולשה שלי.</p> <p>אני מסוגלת להזמין כמנה ראשונה עיקרית וקינוח-קינוח.</p> <p>כמובן שנפלתי עליהם.</p> <p>תמיד אחרי שאני אוכלת ברמות שהגוף שלי קצת מתקשה להכיל, הוא כאילו דורש ממני הרבה מים, הפה יבש, ואני מרגישה שאני מסוגלת לשתות נהר.</p> <p>שתיתי איזה ליטר וחצי מים במהלך הלילה שרק הוסיפו על תחושת הכובד והכאב.</p> <p>קמתי הבוקר עוד מפוצצת ונפוחה מליל אמש. שיט, ים. הבטחתי לאחי שאראה אותו גולש השבת, אחרי כמה חודשים שבהם די הזנחתי אותו כי במהלך השבוע אני בצבא ובסופשים נוסעת לחבר שלי.</p> <p>חייב ללכת, שמתי בגד ים, שנאתי את זה, ומעל שמלה מתנפנפת כזו.</p> <p>הלכנו לחוף של משפחות אז קצת פחות הפריע לי, ניצלתי את ההזדמנות להשתזף, הצבא הזה הפך אותה ללבנה כמו קיר.</p> <p>ועכשיו חזרתי לי, שרופה ועדיין תחושה לא כיפית בבטן.</p> <p>בים אכלתי קצת ענבים ומנגו, ועכשיו אחרי המקלחת הכנתי לי נס קפה עם פריכיות וקוטג. נוט מיי פייבוריט אבל אני חייבת להתאפס ולחזור לעצמי.</p> <p>להעיף לעצמי מהמוח את החשיבה של זהו, עכשיו עליתי הכל בחזרה והרסתי הכל. כמו שלא מרזים ביום אחד גם לא משמינים ביום אחד.</p> <p>למה אם אני אמשיך לחשוב ככה זה יתן לי לגיטימציה גם היום לאכול את כל העולם ואישתו. וכל השבוע של ההדממה הזו.</p> <p>וזו לא המטרה שלי, סופש הבא הרי אני אצל חבר שלי, ואני צריכה להגיע כוסית אחרי שבועיים שלא התראינו.</p> <p>תהיי חזקה סהר, תאכלי פחות השבוע, תתאמני יותר, את מסוגלת.</p></div>Sat, 19 Aug 2017 14:59:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14914768http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14914768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14914585<div align="right" dir="rtl"><p>חשבתי שזה עבר, חשבתי שכבר התגברתי.</p> <p>שבועות על גבי שבועות שאני מצליחה להחזיק את עצמי כל מהלך השבוע, אוכלת כמו בן אדם, לא מפריזה, דוחה חשקים. משתדלת להתאמן במכון לפחות פעמיים שלוש.</p> <p>ובשניה שאני נכנסת לבית להתחיל לו עוד סופש, מגיע לו בולמוס לא רצוי.</p> <p>הדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנסת בפתח הדלת זה לבדוק אם יש את העוגיות האהובות עלי בארון הממתקים. יש? מעולה! מותר לי, לא אכלתי שום דבר משמין או יותר מדי טעים השבוע. נוטלה יש?! עוד יותר טוב! למרוח על העוגיות ולמיקרו. גלידה? זהו, אני בתוך זה חזק.</p> <p>נעשה צלחת שחיתות ואחרי זה נקיא הכל. בקטנה, הריפלקס שלי בטח החלים, לא הקאתי כל השבוע.</p> <p>וואי גם יש פסטה במקרר, מה לא נדחוף אותה למיקרו עם מלא גבינה שתימס? בטח שכן, ובזמן שאני מחכה את הדקה וחצי הנצחית הזו אני אדחוף לפה כמה במבה שרק אצליח. </p> <p>והלחם! וואו טרי ומושלם, חייבת לעשות את הטוסט האהוב עלי, רסק עגבניות, קצת חריף, ביצה, תירס, בצל, מלא מלאאאא גבינה.</p> <p>וואי נשארה גלידה, נעשה גם טוסט שוקולד, כדור גלידה מעל, תענוג.</p> <p>אסור שאף אחד יהיה בסביבה כשכל זה קורה.&nbsp;</p> <p>אני כבר עמוק בתוך ההתקף, מרגיש שעברה שעה אבל בתכלס עברו רק עשרים דק. בשלב הזה אני כבר לא נהנית בכלל מהאוכל, זה נהיה כואב ואני מפוצצת. אבל אני חייבת לאכול הכל הכל הכל. כי ממחר זה כבר לא יהיה נכון ? ממחר אני אוכלת רק בריא וממשיכה בדרך נכונה ודלת קלוריות נכון ?! &nbsp;לא הולך להיות לי עוד בולמוס יותר נכון??אני הולכת להאבק בו ולא להכנע לו נכון?!?!??!!??!?!?!?@&euro;=7&divide;_&amp;&divide;=7=&euro; כוסאמאמאמקק ערס. כל פעם מחדש.</p> <p>ואני כבר התחלתי, אז נדחוף עוד לחם למה לא, עם פסטרמה וחומוס וצ'ילי מתוק ועוד כל מני שילובים ורטבים שאני לא מסכימה לעצמי ביום יום. וגם עוד שוקולד, מלא, על הכל! למרות שאני יודעת שאת זה הכי קשה לי להקיא. ועוגיות. וקורנפלקס. איזה? כל הסוגים!</p> <p>מה יש טורטיות? אבוקדו גם? חייב לאלתר איזה משהו. בין לבין לא לשכוח את המים סהר, איך תקיאי את זה אחר כך?</p> <p>ולסיום סיומת איזה ביסלי ותפוצ'יפס , שאני אפילו לא אוהבת, אבל אני חייבת להעסיק את הפה שלי.&nbsp;</p> <p>וזהו. הבטן מתפוצצת עד שקשה לנשום, והחרטה והחששות שלא אקיא הכל מתחילים לבצבץ.</p> <p>אז את נכנסת למקלחת, פותחת את זרם המים כדי שלא ישמעו חלילה את רעשי המחנק הראשוניים, ומתחילה במלאכה.</p> <p>את רואה חלק מהפסטה, והינה הטעם המוכר של הגלידה, יש מאכלים שטעמם לא משתנה בכניסה או ביציאה. כמה חתיכות של לחם עיסתי ו<span style="font-size: 12px;">אז מגיעים כמה סשנים ממש גדולים, ואת מתחילה לחוש בהקלה. ככה ממשיכים ובלי הפסקה, כנגד הכאב, והשריטות, תחושת החנק, השיעולים, לפעמים קצת דם. עד שכבר לא יוצא כלום.</span></p> <p>לפעמים יש תחושה שיצא הכל ממש עד כדי ריקון כל תכולת הקיבה, ולפעמים מרגישים שנשאר. תחושת החרטה תמיד מלווה אחר כך. ומשתדלים לשתות הרבה מים ולא לאכול עוד כלום לפחות עד יום אחרי, שאת מה שכן נשאר בקיבה הגוף יעכל ויוציא בדרך השנייה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואז יום שבת מגיע, וקמים בתחושת ריקנות לא מוסברת, לפעמים קמים בדחף לא מוסבר לעוד בולמוס, כאילו נמחק לגמרי מה שקרה אתמול.</p> <p>ולפעמים מצליחים לחזור לשגרה. זה קשה הרבה הרבה יותר, הידיעה שבדוק עלית מאתמול והרסת הרבה ממה שעבדת עליו, למרות שרוב הזמן זה בכלל לא שומן אלא הגוף שמתמלא בנוזלים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל ככה זה להיות בולמית, חשיבה עקומה, קיצונית, זה הכל או כלום.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עכשיו אני אחרי בולמוס מטורף, הקאתי, ובערב הולכים למסעדה.</p> <p>החששות הודפים אותי מכל כיוון, כי אכלתי היום הרבה יותר מדי, וברור לי שלא באמת אפשר להקיא את הכל. ולהקיא שוב בערב אני לא אוכל, לא היום ולא מחר. הגרון שורף לי ונעלם לי כבר ריפלקס ההקאה.</p> <p>אז אני מקווה שאמצא בי את הכוחות לאכול כמו בן אדם, ולא יותר מדי. כי בא לי מחר לים. למרות שאני לא יודעת עדיין איך אעלה על בגד ים.</p> <p>יש מן הרגשה כזו שלא משנה מה לעולם לא אצליח לאהוב את הגוף שלי. אני מתביישת בו.</p> <p>עד לפני כמה שנים, שאפילו הייתי מלאה יותר הייתי מתהלכת לי בביקיני בגאווה, עכשיו אני שוקלת פעמיים אם לשים חולצת בטן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני הייתי סהר, זה היה פוסט פריקה של אחרי תקופה ארוכה.</p> <p>אעדכן, שבת שלום.</p></div>Fri, 18 Aug 2017 15:27:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14914585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14914585http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14907659<div align="right" dir="rtl"><p>כשכבר מיואשים, מרימים ידיים.</p> <p>הייתי מפוצצת ביטחון עצמי, נהנת להסתכל במראה. הייתי חזקה, מלאת תקוות ושאיפות.</p> <p>מה נהיה ממני? איך זה הגיע למצב שאני מרגישה כל כך נחותה, חלשה, מכוערת, שמנה.</p> <p>במבט ריאלי, אני רחוקה מלהיות כל הדברים האלה. אבל הראש שלי לוקח אותי למישורים אחרים. לא טובים.</p> <p>ועייפתי מזה. לא רואה פתרון, עתיד.&nbsp;</p> <p>אני שוכבת במיטה, בטן נפוחה וגרון מדמם. אין לזה סוף, לעולם זה יהיה חלק ממני, ולעולם אשנא את עצמי.</p> <p>אז איך להתנהג עכשיו כשהרמתי ידיים?</p></div>Fri, 14 Jul 2017 18:49:00 +0200Moonlight011@walla.com (סהרונת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864349&blogcode=14907659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864349&blog=14907659