Bad habits

לקום רזה יותר שווה ללכת לישון רעבה.

למרות שהוא מחלחל, ולפעמים הוא רעב רגשי. שזה הרבה יותר קשה, ואני מרגישה שהנפש שלי נשברת. אבל זה שווה את זה.

שווה להיות מוטרדת מדברים כאלה ואחרים מאשר להיות מוטרדת מה אכלתי ולמה עשיתי את זה.

אבל למה זה שובר אותי כל פעם מחדש? 

למה קשה לי להשלים עם זה ולשחרר? לקבל את זה?

למה אני ממשיכה להאבק במשהו ששואב ממני את כל הכוחות? שמרסק אותי בכל כך הרבה רמות.

למה המשפטים האלה פשוט לא יוצאים לי מהראש, והפלאשבקים לא נמחקים, זה חרוט שם, זו צלקת. 

אני בספק אם יעבור איי פעם, קשה לי. זו התקופה הכי קשה שאי פעם עברתי, והיא רק הולכת ומחמירה עם הזמן.

אני לא יודעת אם אני אעמוד בזה.

הבכי שמחניק את הגרון והעיניים האדומות, זה לא מפסיק.

לאן נעלמו כל הביטחון והערכה העצמית שלי?

מפעם אחת לא משמינים. פעם אחת לא תשמין אותך.

גם סופקת משטויות ומתוקים לכל התקופה הקרובה וגם התחברת לבנות.

זה גם סוג של צ'יט לגוף אחרי כל התקופה הדלה באוכל הזאת, חילוף החומרים שלי צריך איזה בוסט.

מעכשיו את בשליטה כמו שהיית כל הזמן הזה.

מתחרטים רק על מה שאוכלים.

שבת שלום.