לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר מלבד המישהי הזאת, היא שולטת בך.
המישהי הזאת ביקורתית, שתלטנית, אם את לא עושה כדבריה, את הולכת לסבול, פיזית ונפשית, היא לא תוותר לך.
אז את נכנעת לה, עושה כל מה שהיא אומרת, נותת לה לדרוך עלייך, לגרום לך להרגיש כל כך קטנה בעולם, חסרת משמעות, אפס.
ולפעמים, רק לפעמים, את רוצה למרוד בה, לא להקשיב לה הפעם, לברוח ממנה הכי רחוק שאפשר.
ואז שאת עושה את הצעד הזה, את מתחרטת עליו, כל כך מתחרטת עליו, היא לא מניחה לך, כל היום את שומעת רק מה שיש לה להגיד, יושבת לך על המחשבות, הורסת את הנפש שלך, שואבת כל פיסת כוחות ותקווה שנותרו בך.
גם אם את יודעת שהיא טועה, בסופו של דבר את נותנת לה להעניש אותך, כי זה מגיע לך, הרי איך תסתדרי בלעדיה? היא כל עולמך.
תמיד את שומעת אנשים שמדברים עליה, אומרים לך להתרחק ממנה, לברוח כמו מאש, היא מסוכנת, היא תדרדר אותך למקומות רדודים ושפלים שאף פעם לא חשבת שתגיעי אליהם, היא תנתק אותך מהסביבה, מהחברים, מהמשפחה.
ואת יודעת שאת עושה טעות, וניסית כבר לברוח ממנה כמה פעמים, אבל זה קצת קשה.. קצת קשה לברוח מעצמך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
