חוזרת בי מכל מה שאמרתי היום.
השבת הזו הייתה ממש ארוכה, וחוץ מהרס עצמי היא לא תרמה לכלום.
מבחינת אוכל זה התחיל בסדר ונגמר בהתקף מטורף, אחד הכבדים שהיו לי בזמן האחרון. הקאתי בפאקינג שירותים של מחלקה שלמה שבנות באות והולכות בלי הפסקה. הצלחתי להקיא בקושי חצי. לפחות עם הזמן לומדים להקיא בשקט.
וכל היום פה אני שוכבת מוזנחת בלי איפור, שיער אסוף ובגדים זרוקים כי גם ככה כולם פה על הזין שלי ואין לי את מי להרשים, אבל בפן האישי זה קשה לי, לא להרגיש יפה, אין לי פה מראה של כל הגוף.
אני יושבת וחושבת כמה הנפש שלי צריכה לזעוק ולהיות בחוסר שקט עד שאגיע למצב שאקיא במקומות כמו פה עם תנאים כאלה.
זה מטורף, רק השיחה עם הנסיך שלי הרגיעה אותי, בא לי הביתה יותר מהכל. רק לראות אותו. אני כל כך מחכה כבר לשבת הקרובה.. מקווה שהשבוע הזה יעבור לי מהר כמו זה שלפניו, בזה שלפניו אומנם הייתי בבית ערב אחד, שזה נורא נורא משמעותי. מקווה לא להשבר בשני.