היום היה לי יום כל כך מוזר.
ישנתי אצל חברה שלי, קמתי, עוד הייתי קצת נפוחה מכל הבירה והצייסרים של אתמול.
שתיתי נס קפה עם שתי עוגיות אוראו מצופות!!!!
והחלטנו ללכת לים, היה בא לי להשתזף. כאילו מה? אני? עם הנפיחות? אני לא מרשה לעצמי ללכת עם חולצה קצת צמודה.
בכל זאת הלכתי על זה.
אחר כך, מה נאכל מה נאכל מה ניקח איתנו...? המבורגר! כן כן! לקחנו טייק אווי של המבורגרים, 220 גרם, עם גבינת עזים ובצל מטוגן, ובצד ציפס וטבעות בצל.
הברמן במקום היה חמוד בקטע אחר, חתיך רצח אבל הגישה שלו לא מהעולם הזה, פשוט מקסים! ומצחיק, ואחלה גבר קיצור הביא לי בירה וזה.
מפה לשם הלכנו לים, בדרך כלל אנחנו הולכות לחופים מבודדים, אבל גם הם היו מפוצצים אנשים! משהו דפוווק.
ואשכרה דפקתי את כל ההמבורגר, ארבע טבעות בצל וכמות יפה של ציפס כמו כלום. טעות חיי, הבטן התנפחה לי כל כך, ואני בשלי, לא היה לי אכפת לא עניין אותי פשוט היה לי כיף, ומצחיק, ונהנתי בחיי.
חזרנו אליה, פתאום בא לנו משהו מתוק.
לקחנו כמה חתיכות עוגה הוספנו עליה קינדרים שוקולדים נוטלה חמאת בוטנים- למיקרו! והתוצאה: שחיתות!!
ועכשיו התפנית בעלילה מוכנים? שימו לב:
זה לא נגרר לבולמוס.
אני פשוט הסתפקתי בזה, לא היה לי צורך עז לעוד מתוק או משהו מלוח, כלום. בדרך כלל רגשות האשם על כל מה שאכלתי עושות לי רע וזה מה שגורר בולמוס, אבל לא.
לא ידעתי איך להתמודד עם זה, לא היו לי רגשות אשם בכלל.
חזרתי יותר מאוחר לבית, וגם, מוזר, למרות שיש מלא אוכל טעים משישי, כלום. אכלתי עם אחי איזה ביצת שוקולד שהבטחתי לו שנטעם יחד. אחכ אבא שלי ביקש שאכין לו טוסט. הכנתי לו את טוסט חלומותי, עם כל מה שאני אוהבת. וזהו, לא הייתי רעבה בכלל, לא הרגשתי משהו מיוחד. כל כך הרבה טריגרים שבדרך כלל מובילים לבולמוס וכלום.
אני כמו זומבי, הולכת לא יודעת מה להרגיש, מה אני עושה עכשיו? פשוט הולכת לחדר כרגיל? בלי לדחוף משהו לפה? בלי להקיא? סתם ככה?
אז כן. אני עכשיו במיטה, מנסה לעכל מה שקרה לי היום. לא היה לי יום כזה מאז שאני זוכרת את עצמי, שלא התעסקתי כל היום במשקל, ובאכילה. סתם ככה פתאום.
כמובן שכל עניין המשקל עדיין מפריע לי, עדיין יש לי שריטה זה לא נעלם. אבל היום חוויתי נחת. והיה נורא נחמד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
