זה מה שהוא אמר לי. הוא שכב במיטה וביינתים התארגנתי מול המראה. המשפט הציק לי, חששתי קצת אפילו. במקום להיות מוחמאת.
לאחרונה הרבה מעירים לי שרזיתי "מה את מרעיבה את עצמך?"
כמובן שאני ישר צוחקת ומכחישה את העניין.
"תתחילי לאכול נהיית שחיפית אני לא אוהב את זה".
"מה אתה מבלבל תמוח אתה רואה כמה אני אוכלת איתך, זה סתם נראה לך בגלל הגלולות התנפחתי וזה התחיל לרדת".
ואני אכן אוכלת לידו, אף פעם לא מסתירה שאני רעבה, ואוכלת כמו שצריך. לא מקיאה אחכ. אף אחד לא חושד אפילו שיש לי בעיה.
כשאני לבד הסיפור אחר. ובמקום להיות מוחמאת מהערות כאלה, אני מתחילה לחשוש. שמא יעלו על זה.
אתמול היה לי יום מטורף, אולי שלושה סבבים של אכילה והקאה. בפעם השלישית כבר לא הצלחתי להקיא אפילו חצי. הריפלקס נעלם.
הייתי בדיכאון מזה כל הלילה. עד עכשיו. מצמצת, מנסה לחפות על זה מעט.
בא לי מסיבה, טירוף, קיץ, שמש, אילת, ימים חמים כמו היום הזה, הם עושים לי טוב.
במקום זה אני תקועה עם הנקיונות לפסח. מנסה להשאר אופטימית.
חייבת לנצל את הסופש הקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
