רשמית כל מה שחשבתי עד כה השתנה.
התפיסת שלי השתנה, כל הנקודת מבט שלי על החיים.
אני צריכה לשנות את זה, להשלים עם זה, זה קשה לי.
נשברתי, וזה הכי כואב שהיה לי אי פעם.
המילים שורפות ולא יוצאות לי מהראש, ועוד מבן אדם שאני כל כך אוהבת.
המילים שהוא סתם אמר כבדרך אגב, וישר ניסה לחפות עליהן, צחק, אבל אני יודעת שזה מה שהוא באמת חושב.
אני מרגישה את זה שורט לי את המוח, וכמו כוויות, שורף לי את כל הגוף. והוא כבר לא זוכר, ובי זה עוד מהדהד, וימשיך להדהד עוד הרבה זמן.
אני מרגישה את הבכי עומד לי בגרון וזה שורף, אסור לי לתת לו לצאת, זה יחשוף הכל והוא יתחיל לשקול מילים. ואני לא רוצה, אני רוצה את האמת למרות שהיא עושה לי רע, וממיסה כל טיפת שפיות שבי. אבל ההתמודדות היא עושה לי גם טוב גם רע לא סגורה על זה.
אני חושבת על לשכב במיטה שלי, בחדר שלי, ולבכות.
השמיכה והכרית הן החברות הכי טובות שלי, יודעות דברים שלא סיפרתי לאף אחד מעולם. קולטות מהיללות תוך כדי הבכי, ואת היתר שומעות מהדמעות. אני חושבת על הסיטואציה הזאת וזה מנחם אותי.
וקשה לי, ואני שבורה. כל מה שחשבתי שקרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
