שימו לב, קורס זה נועד לפתח משמעת עצמית, אך חובה לבוא עם מוטיבציה להצליח.

הרעיון הוא פשוט; זה הולך להיות רצף צומות.

תחילה צריך להרגיל את גופנו לאכול ע"פ שעות. לשם כך צריך להתחיל עם אכילה בשעות מסוימות.

*שיהיה ברור- מים מותר בהחלט ואף חובה לשתות בסביבות ה3 ליטר ביום.

יום 1:

כשעתיים אחרי הקימה בבוקר, יש לאכול ארוחה (עד 100 קלוריות). כעבור 6 שעות ארוחת צהריים (עד 100 קלוריות).

כעבור 6 שעות ארוחת ערב (עד 100 קלוריות)

יום 2:

בחרו שעה שאתן ערות בה ביום ובלילה (דוגמה: 08:00 ו20:00).

אלו 2 השעות בהן עליכן לאכול (כל ארוחה עד 100 קלוריות)

יום 3:

היום מותר לאכול פעם אחת בלבד. 24 שעות אחרי האוכל מאתמול בערב. אחרי 24 שעות תאכלו עד 150 קלוריות.

מעכשיו יש רצפים של צומות כשביניהם רווח של חצי שעה. 

אורכי הצומות: 24, 28, 32, 36, 40

כעת חזרו על יום 1-3 והמשיכו עם רצף הצומות הבא: 25, 30, 35, 40, 45, 50, 55, 60, 65, 70, 75, 80

קחו מנוחה של 3 ימים לאכול חופשי איך שתרצו, עם מגבלה של עד 450 קלוריות, וחזרו לרצף הצומות. כל פעם תעלו את האורך.

ברגע שתגיעו למספר תלת ספרתי, תדעו שהצלחתם

בהצלחה (:

בעוד אני הולכת כדי להוריד קלוריות מיותרות במושב שלי, אני נזכרת בחיי לפני כמעט שנה.

בדיוק התחלתי עם אנה ורציתי להיות גם מיה. כבר עישנתי קצת באותו זמן, אז לקחתי איתי כמה סיגריות.

הלכתי בדרך שאני הולכת בה עכשיו בניסיון למצוא מקום להקיא בשקט. פתאום עלה בראשי- ליד הזולה של כמה מהמושב בגילי יש שטח נהדר! לא ממש הייתי בקשר עם אותם אנשים, במיוחד כי הם התעללו בי ביסודי, אבל כשהתחלתי לעשן החלטתי להתגבר על זה וללכת לזולה שלהם. זה גם היה בסדר מבחינתם, הם ראו אותי מעשנת ליד המגרש כדורסל בלילה אחד שהם שיחקו.

ניסיתי להקיא לפני אותה הליכה, אבל לא ממש הצלחתי בזה.

באותו יום עלה בראשי רעיון; כשאני מצחצחת שיניים אני גם מנקה את הלשון; כשאני דוחפת את המברשת מספיק עמוק, כדי לנקות הכל, כמעט יש לי רפלקס הקאה (אני עוצרת אותו). 

חיכיתי לאחר הצהריים ולקחתי איתי מברשת שיניים.

גם באותה פעם לא הצלחתי. הייתי כל כך מאוכזבת... כל כך רציתי להקיא.

אחרי אותו יום הבנתי שאני לא מסוגלת להקיא מרצון.

הבנתי שאני לא יכולה להיות מיה. והאמתי שאני שמחה על זה. כל מי שדיברתי איתה על מיה (שהן מיות) אמרה שזה חרא כי היא השמינה הכל חזרה והרבה יותר (ולמרות זאת רובן עדיין מיות).

אני שמחה שאני לא מיה. באמת.

חוץ מהפעמים שאני טוחנת ושונאת את עצמי כל כך ורוצה פשוט למות.

באותם זמנים (שלאט לאט נעלמים למזלי) אני הייתי רוצה להיות מיה ופשוט להקיא את כל מה שאכלתי.