http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275heCopyright 2026 Grace Brooks. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14909091<div align="right" dir="rtl">7000 קלוריות הן קילו אחד אם בכל יום שריפת הקלוריות תהיה גדולה מכמות הקלוריות שנאכלו ב700, זה אומר שכל יום לגוף יש 700 קלוריות פחות שמירה על דבר כזה לאורך זמן של 7000 קלוריות בעצם יגרום להורדה בקילו 7000:700= 10 דבר כזה ייקח 10 ימים, כלומר בחודש הגוף יוריד 21,000 קלוריות, כלומר 3 קילו 3 קילו בחודש אומר שכדי להוריד 9 קילו צריך לשמור על המגמה הזאת במשך 3 חודשים דבר כזה הוא אפשרי מכיוון שפה פחות צריך להתרכז בלאכול כמה שפחות, אלא בלאכול ביחס מתאים לקלוריות שנשרפות, זה אפילו יכול להחשב בריא. חוקים נוספים: *פיצה/פצלווח/ מלאווח/ ג'חנון מותר פעם בשבועיים (ורק אחד מהם) *לא לעבור את ה1000 קלוריות ביום, זה רק יקשה להיצמד לתוכנית *לשתות מינימום 3 ליטר וחצי מים ביום <br</div>Fri, 21 Jul 2017 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14909091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14909091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14894103<div align="right" dir="rtl">זה היה יום רגיל, כפי שהיה כל יום רגיל בכיתה ח'. חוץ מדבר אחד, השכבה ארגנה מסיבת סילבסטר (יום אחרי ליתר דיוק הודות לטטניקים של אותו זמן).זה היה יום רביעי, וסיימנו ללמוד ב16:20. אני הלכתי עם חברה לביתה, מכיוון שאשאר לישון אצלה אחרי המסיבה. בגלל שהייתה אחת מהמארגנים, הגענו למקום מוקדם. לא הרגשתי ממש שייכת באותו זמן בחיים אז החלטתי לעזור במאחורי הקלעים. העברתי שתייה, אמרתי לילדים לאיפה מותר ואסור להם להגיע, לא נגעתי באוכל ובעיקר פשוט ניסיתי לשמור על סדר. אבל זה לא גרם לי להרגיש שייכת. הרגשתי את הדמעות עולות, אך המשכתי בתפקיד שנתתי לעצמי. מדי כמה דקות הייתי חוצה את אולם הספורט ששימש לאולם למסיבה והגעתי לשירותים שנמצאים בקיצו השני של הכניסה. הייתי נכנסת לשירותים כל כמה דקות, פורקת כמה דמעות, חוצה חזרה לכניסה וממשיכה בתפקידי. ככה המשכתי במשך שעה אני חושבת. אחרי שעה של הליכות הלוך ושוב היה נמאס לי לראות את כולם בדרכי לשירותים. החלטתי להגיע לשירותים מהכניסה השנייה. הלכתי לצד אולם הספורט ומגרש הכדורגל, כאשר ראיתי שבכניסה השנייה רון יושב בכניסה השנייה. עברתי לצד השני של המגרש כדורגל כדי לא לראות</div>Sun, 14 May 2017 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14894103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14894103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14893876<div align="right" dir="rtl">אני משוגעת. אני לא משוגעת. אני משוגעת. אני יודעת שאני משוגעת. למה אני לא יכולה להיות בטוחה? למה אני כל כך מפחדת להיות משוגעת? למה אני כל כך מפחדת מהלא נודע? ממה שיקרה לי? מה כבר יכולים לעשות לי? מה לא יכולים לעשות לי? אולי כל זה רק פאזל, משימה שאני צריכה לפתור ועליי פשוט למצוא את החתיכה האחרונה שתגרום לי לראות את התמונה המלאה. אני יודעת שזה לא נכון. זאת מי שאני. משוגעת. ולמה זה קרה? מתי? השנה? בחטיבה? ביסודי? בגן?אולי זה הזיכרון שמשחק איתי ולא הייתי ככה תמיד. מתי הדיכאון הגיע? אני יודעת שב1.1.14 הוא כבר היה קיים. אני יודעת שבחופש בין ז' ל-ח' הוא היה קיים. אני יודעת שבכיתה ז' ניסיתי להשתלב וחשתי כל כך רע עם עצמי. או שזה רק המוח שלי בונה סיפור יפה ועצוב. אני זוכרת שבכיתה ז' לא הבנתי איך יכול להיות שמישהי מהשכבה יכולה להיות דיכאונית. הייתי כל כך נאיבית. אמרתי לעצמי, הרי יש לה חברות,חבר, משפחה, מה יכול להיות רע? למה לחתוך? לא הבנתי שיש הבדל כל כך גדול בין המצוי לרצוי. אז שם זה התחיל? באמצע כיתה ז'? זה לא שהייתי מאושרת ביסודי. היסודי גם הוא לא היה מתוק. קללות, מכות, מה לא הי</div>Sat, 13 May 2017 13:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14893876http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14893876http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14853290<div align="right" dir="rtl">שימו לב, קורס זה נועד לפתח משמעת עצמית, אך חובה לבוא עם מוטיבציה להצליח. הרעיון הוא פשוט; זה הולך להיות רצף צומות. תחילה צריך להרגיל את גופנו לאכול ע"פ שעות. לשם כך צריך להתחיל עם אכילה בשעות מסוימות. *שיהיה ברור- מים מותר בהחלט ואף חובה לשתות בסביבות ה3 ליטר ביום. יום 1: כשעתיים אחרי הקימה בבוקר, יש לאכול ארוחה (עד 100 קלוריות). כעבור 6 שעות ארוחת צהריים (עד 100 קלוריות). כעבור 6 שעות ארוחת ערב (עד 100 קלוריות) יום 2: בחרו שעה שאתן ערות בה ביום ובלילה (דוגמה: 08:00 ו20:00). אלו 2 השעות בהן עליכן לאכול (כל ארוחה עד 100 קלוריות) יום 3: היום מותר לאכול פעם אחת בלבד. 24 שעות אחרי האוכל מאתמול בערב. אחרי 24 שעות תאכלו עד 150 קלוריות. מעכשיו יש רצפים של צומות כשביניהם רווח של חצי שעה. אורכי הצומות: 24, 28, 32, 36, 40 כעת חזרו על יום 1-3 והמשיכו עם רצף הצומות הבא: 25, 30, 35, 40, 45, 50, 55, 60, 65, 70, 75, 80 קחו מנוחה של 3 ימים לאכול חופשי איך שתרצו, עם מגבלה של עד 450 קלוריות, וחזרו לרצף הצומות. כל פעם תעלו את האורך. ברגע שתגיעו למספר תלת ספרתי, תדעו שהצלחתם בהצלחה (:</div>Mon, 21 Nov 2016 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14853290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14853290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14853057<div align="right" dir="rtl">צום של 24 שעות לוקח יום צום של 30 שעות לוקח יום ו6 שעות צום של 35 שעות לוקח יום ו11 שעות צום של 40 שעות לוקח יום ו 16 שעות צום של 48 שעות לוקח יומיים צום של 55 שעות יומיים ו7 שעות צום של 60 לוקח יומיים ו12 שעות צום של 65 לוקח יומיים ו17 שעות צום של 72 שעות לוקח 3 ימים צום של 80 שעות לוקח 3 ימים ו8 שעות צום של 85 שעות לוקח 3 ימים ו13 שעות צום של 90 שעות לוקח 3 ימים ו18 שעות צום של 96 שעות לוקח 4 ימים צום של 100 שעות לוקח 4 ימים ו4 שעות צום של 110 שעות לוקח 4 ימים ו14 שעות צום של 115 שעות לוקח 4 ימים ו19 שעות צום של 120 שעות לוקח 5 ימים צום של 125 שעות לוקח 5 ימים ו5 שעות צום של 130 שעות לוקח 5 ימים ו10 שעות צום של 135 שעות לוקח 5 ימים ו15 שעות צום של 140 שעות לוקח 5 ימים ו20 שעות צום של 144 שעות לוקח 6 ימים צום של 150 שעות לוקח 6 ימים ו6 שעות צום של 155 שעות לוקח 6 ימים ו11 שעות צום של 160 שעות לוקח 6 ימים ו16 שעות צום של 165 שעות לוקח 6 ימים ו21 שעות צום של 168 שעות לוקח 7 ימים צום של 170 שעות לוקח 7 ימים ושעתיים צום של 175 שעות לוקח 7 ימים ו7 שעות צום של 1</div>Sun, 20 Nov 2016 16:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14853057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14853057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14849698<div align="right" dir="rtl">בעוד אני הולכת כדי להוריד קלוריות מיותרות במושב שלי, אני נזכרת בחיי לפני כמעט שנה. בדיוק התחלתי עם אנה ורציתי להיות גם מיה. כבר עישנתי קצת באותו זמן, אז לקחתי איתי כמה סיגריות. הלכתי בדרך שאני הולכת בה עכשיו בניסיון למצוא מקום להקיא בשקט. פתאום עלה בראשי- ליד הזולה של כמה מהמושב בגילי יש שטח נהדר! לא ממש הייתי בקשר עם אותם אנשים, במיוחד כי הם התעללו בי ביסודי, אבל כשהתחלתי לעשן החלטתי להתגבר על זה וללכת לזולה שלהם. זה גם היה בסדר מבחינתם, הם ראו אותי מעשנת ליד המגרש כדורסל בלילה אחד שהם שיחקו. ניסיתי להקיא לפני אותה הליכה, אבל לא ממש הצלחתי בזה. באותו יום עלה בראשי רעיון; כשאני מצחצחת שיניים אני גם מנקה את הלשון; כשאני דוחפת את המברשת מספיק עמוק, כדי לנקות הכל, כמעט יש לי רפלקס הקאה (אני עוצרת אותו). חיכיתי לאחר הצהריים ולקחתי איתי מברשת שיניים. גם באותה פעם לא הצלחתי. הייתי כל כך מאוכזבת... כל כך רציתי להקיא. אחרי אותו יום הבנתי שאני לא מסוגלת להקיא מרצון. הבנתי שאני לא יכולה להיות מיה. והאמתי שאני שמחה על זה. כל מי שדיברתי איתה על מיה (שהן מיות) אמרה שזה חרא כי היא השמינה הכל</div>Sun, 06 Nov 2016 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14849698http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14849698http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14848178<div align="right" dir="rtl">טוב אני יודעת שזה לא קשור לבלוג, אבל זה נושא שכל כך מעצבן אותי וקשור אל כולם. מכנסיים קצרים בבית הספר. היום באתי, במקרה לחלוטין (ובגלל ששכחתי), עם מכנסיים קצרים לבית הספר. המכנסיים בסדר גמור (גם לא חושפים תחת), מהסוג שאין לי בעיה לזוז איתם בכל הדרכים גם ליד סבתא שלי (סבתא פולניה די סטיגמתית). אבל בגלל החוק החדש, שנקבע ממש לאחרונהבבית הספר שלי, הכפר הירוק, אסור ללבוש מכנסיים קצרים (מלבד שיעורי ספורט). הסיבה? לא מכבד. הסיבות המקוריים שבגללן החברה חושבת שזה לא מכבד מתרכזת בתרבות האשמת הקורבן (באונס, תקיפה מינית, הטרדה מינית וכו'). התרבות הזאת גם משפילה גברים. גברים הם לא כלבים, הם לא אריות והם גם לא שימפנזות. גברים יכולים לשלוט בעצמם. מה זה לעזאזל; "כשבת עם מכנסיים קצרים, היא מסיחה את דעתי". מצטערת להגיד, אבל הבעיה היא לא במי שלובש את המכנסיים הקצרים. עוד דבר שמעצבן אותי היא הדיכוי בבית ספר. הכפר הירוק מתיימר להיות בין בתי בספר הטובים בארץ, בית ספר של מנהיגות וביטוי עצמי. אלא מה, אסור להיות עם קעקועים חשופים, פירסינג (לזכרים מותר רק עגיל אחד באוזן), שיער צבוע או בשני גבהים, מכנסיים קצ</div>Mon, 31 Oct 2016 09:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14848178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14848178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14847692<div align="right" dir="rtl">כשאני רק התחלתי עם אנה, לא הבנתי כלום.איך? מה? מי? כמה? הייתי צריכה לפתח שיטות משלי ולא ידעתי איך למצוא חברות.כשהתחלתי עם היומן אכילה פשוט שכללתי את השיטה עד הגרסה הקיימת.את המושגים למדתי אחרי כמה זמן.כשהתחלתי, בקו הזנקה, ידעתי רק את השם הרפואי של ההפרעה- אנורקסיה.כשגיגלתי את המילה מצאתי כמעט רק רע. כמעט והתייאשתי עד שפתאום צץ לו גרגיר של תקווה למצוא חברות- טבעות של פרו אנה.לצערי כל הבלוגים היו ישנים ולא מעודכנים. אבל למדתי קצת משם.אחרי זה חיפשתי pro ana. מצאתי הרבה בלוגים ישנים או כאלה שמעודכנים פעם בנצח. אבל הם היו ממש טובים וזה כל מה שהיה לי. לאחרונה מצאתי אנה נוספת שהראתה לי קבוצה של אנות (ומיות בחלקן).עכשיו אני כבר לא צריכה לרוץ לבד. עכשיו אני רצה בקבוצה.כל אחת בשלב שלה, אבל ביחד. ואם מישהי נעצרת, נשברת או בוכה, אנחנו שם בשבילה.אני תוהה לפעמים אם יש אנה זכר, ואיך הוא קורא לעצמו.. אן? אניה? רקס אולי?אני מכירה רק בנות. אם יש רקס שרואה את זה, אני מצטערת אם זה מפריע שאני כותבת בגוף שני נקבה.. אלא המושגים הבסיסיים שכל אחת צריכה לדעת: אנה- אנורקסיה מיה- בולמיה טינספו- thin inspi</div>Sat, 29 Oct 2016 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14847692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14847692http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14847300<div align="right" dir="rtl"> הקדמה אני לא יודעת למה התחלתי לרשום את היומן.אני רק זוכרת שהייתי חייבת לרשום מה אכלתי ולתת לי ציון (אני ארחיב על הציונים עוד רגע). התאריך היה 07.11.15, היום היה שבת.בתחילת המחברת רשמתי כמה חוקים. עם הזמן החוקים שונו, נמחקו והוספו.אני לא אשקר, עברה עלי תקופה קשה באותו זמן. השתמשתי במחברת הזאת בתור המרכז המייצב שלי. כל מה שחשבתי רשמתי. מה יש ביומן חוקים(בתחילת כל יומן חדש יש לכתוב את החוקים, המגבלות שקבעת לעצמך) לכולם יש את המאכלים שפשוט אי אפשרלוותר עליהם, לא משנה כמה הם משמינים ולא בריאים.עליהם הכי קשה לוותר. אני למדתי שלא צריך לוותר עליהם, רק להגביל.החוקים משתנים מאחד לאחד. בכדי להסביר אתן דוגמאות משלי ממה שאני רשמתי;*פיצה- אני מתהעל פיצה. כשניסיתי לאסור על עצמי פיצה רק טחנתי יותר בסופו של דבר. החלטתי להגביל את עצמי ל*עד* 4 משולשי פיצות בשבועיים. *טוסט- הטוסט בבית הספר שלי כל כך טעים, אבל הוא ענקי ומשמין. ההגבלה היא *עד* פעם בשבועיים. <span</div>Thu, 27 Oct 2016 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Grace Brooks)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864275&blogcode=14847300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864275&blog=14847300