טוב אני יודעת שזה לא קשור לבלוג, אבל זה נושא שכל כך מעצבן אותי וקשור אל כולם.

מכנסיים קצרים בבית הספר.

היום באתי, במקרה לחלוטין (ובגלל ששכחתי), עם מכנסיים קצרים לבית הספר. המכנסיים בסדר גמור (גם לא חושפים תחת), מהסוג שאין לי בעיה לזוז איתם בכל הדרכים גם ליד סבתא שלי (סבתא פולניה די סטיגמתית). אבל בגלל החוק החדש, שנקבע ממש לאחרונה בבית הספר שלי, הכפר הירוק, אסור ללבוש מכנסיים קצרים (מלבד שיעורי ספורט). הסיבה? לא מכבד. הסיבות המקוריים שבגללן החברה חושבת שזה לא מכבד מתרכזת בתרבות האשמת הקורבן (באונס, תקיפה מינית, הטרדה מינית וכו').

התרבות הזאת גם משפילה גברים. גברים הם לא כלבים, הם לא אריות והם גם לא שימפנזות. גברים יכולים לשלוט בעצמם. מה זה לעזאזל; "כשבת עם מכנסיים קצרים, היא מסיחה את דעתי". מצטערת להגיד, אבל הבעיה היא לא במי שלובש את המכנסיים הקצרים.

עוד דבר שמעצבן אותי היא הדיכוי בבית ספר. הכפר הירוק מתיימר להיות בין בתי בספר הטובים בארץ, בית ספר של מנהיגות וביטוי עצמי. אלא מה, אסור להיות עם קעקועים חשופים, פירסינג (לזכרים מותר רק עגיל אחד באוזן), שיער צבוע או בשני גבהים, מכנסיים קצרים, גופיות, חולצות בטן, מכנסיים עם קרעים מעל הברך והרשימה עוד ממשיכה.

כל מי שמנסה להיאבק במוסד נכשל.

אפשר להגיד לכאורה שהגענו לנקודת שיווין, אבל זה שקר מוחלט.

בחופש הגדול בית הספר חשב שהגיע לרשימת חוקים טובה. אך זה לא היה המקרה. מספר אנשים מהשכבה שלי העבירו שבוע בבית הספר בחופש במסגרת קונגרס בין-לאומי. אותם אנשים שייכים למועצת שכבה (כמו מועצת תלמידים, אבל רק לשכבה). הם מחאו על החוקים המגוחכים. בתחילת הלימודים היינו עם החוקים הישנים ובאמצע ספטמבר היה מפגש של מועצת שכבות י'-י"ב עם הצוות החינוכי. שם, בהסכמה "משותפת" אסרו על דברים נורמטיביים שלובשים ביום יום.

החוקים שהם המציאו נועדו להכשיל אותנו.

בית הספר שלי אינו פרטי, כך שחוק חינוך חובה חינם אמור לעבוד בו, אך לא כך המקרה. בתי ספר המגדירים עצמם כ"ייחודים" יכולים לגבות כל סכום אשר עולה בראשם. למשל, בשלי גובים פר שנה כ12,000₪ בשנה.

מנצלים פה את ההורים ה"פראיירים" שרוצים פשוט בטובת ילדם.

אני יודעת שהטקסט הזה לא קשור לנושא המרכזי של הבלוג, אבל אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בשקט כאשר כובלים לדור שלנו, דור העתיד, את הידיים.

כשאני רק התחלתי עם אנה, לא הבנתי כלום. איך? מה? מי? כמה?

הייתי צריכה לפתח שיטות משלי ולא ידעתי איך למצוא חברות. 
כשהתחלתי עם היומן אכילה פשוט שכללתי את השיטה עד הגרסה הקיימת. 
את המושגים למדתי אחרי כמה זמן.
כשהתחלתי, בקו הזנקה, ידעתי רק את השם הרפואי של ההפרעה- אנורקסיה.
כשגיגלתי את המילה מצאתי כמעט רק רע. כמעט והתייאשתי עד שפתאום צץ לו גרגיר של תקווה למצוא חברות- טבעות של פרו אנה.
לצערי כל הבלוגים היו ישנים ולא מעודכנים. אבל למדתי קצת משם.
אחרי זה חיפשתי pro ana. מצאתי הרבה בלוגים ישנים או כאלה שמעודכנים פעם בנצח. אבל הם היו ממש טובים וזה כל מה שהיה לי.

לאחרונה מצאתי אנה נוספת שהראתה לי קבוצה של אנות (ומיות בחלקן).
עכשיו אני כבר לא צריכה לרוץ לבד. עכשיו אני רצה בקבוצה.
כל אחת בשלב שלה, אבל ביחד. ואם מישהי נעצרת, נשברת או בוכה, אנחנו שם בשבילה.
אני תוהה לפעמים אם יש אנה זכר, ואיך הוא קורא לעצמו.. אן? אניה? רקס אולי? אני מכירה רק בנות. אם יש רקס שרואה את זה, אני מצטערת אם זה מפריע שאני כותבת בגוף שני נקבה..

אלא המושגים הבסיסיים שכל אחת צריכה לדעת:

אנה- אנורקסיה

מיה- בולמיה

טינספו- thin inspiration

בונספו- bone inspiration

בולמוס-רעב חולני, תאווה גדולה מאוד למזון. כשמישהי אומרת שהיה לו בולמוס, היא מתכוונת להגיד שהיא טחנה.

אם יש מישהי או מישהו  שמרגיש/ה לבד וצריך/ה חיזוק, אני כאן

אני לא יודעת למה התחלתי לרשום את היומן. אני רק זוכרת שהייתי חייבת לרשום מה אכלתי ולתת לי ציון (אני ארחיב על הציונים עוד רגע).

התאריך היה 07.11.15, היום היה שבת. בתחילת המחברת רשמתי כמה חוקים. עם הזמן החוקים שונו, נמחקו והוספו.
אני לא אשקר, עברה עלי תקופה קשה באותו זמן. השתמשתי במחברת הזאת בתור המרכז המייצב שלי. כל מה שחשבתי רשמתי. 

מה יש ביומן

חוקים (בתחילת כל יומן חדש יש לכתוב את החוקים, המגבלות שקבעת לעצמך)

לכולם יש את המאכלים שפשוט אי אפשר לוותר עליהם, לא משנה כמה הם משמינים ולא בריאים.
עליהם הכי קשה לוותר. אני למדתי שלא צריך לוותר עליהם, רק להגביל.
החוקים משתנים מאחד לאחד. בכדי להסביר אתן דוגמאות משלי ממה שאני רשמתי;
*פיצה- אני מתה על פיצה. כשניסיתי לאסור על עצמי פיצה רק טחנתי יותר בסופו של דבר. החלטתי להגביל את עצמי ל*עד* 4 משולשי פיצות בשבועיים.

*טוסט- הטוסט בבית הספר שלי כל כך טעים, אבל הוא ענקי ומשמין. ההגבלה היא *עד* פעם בשבועיים.

**יש עוד הרבה הגבלות, אבל נראלי זה מובן.

ציונים (כל יום הוא מבחן) *שיטת הציונים שהמצאתי די מסובכת, אבל ברגע שקולטים אותה היא ממש פשוטה.
לכל מאכל ומשקה יש ניקוד.
הניקוד נקבע לפי כמות הקלוריות&ההרגשה.
כל מאה קלוריות בערך זה נקודה (גם מתחת למאה זה נקודה).
בגלל שלא רק הקלוריות חשובות (כמות השומנים, חלבונים וכו'), דבר כמו פיצה שנע בין 200 ל450 קלוריות יכול להיות שווה  גם 7 נקודות.

כמו במבחן, מתחילים בציון 100.
-כל מאכל עם ניקוד של מינוס מוריד 
-כל מאכל עם ניקוד של פלוס* מעלה

*הניקוד הטוב נועד לדברים כמו קפה (שלא עם הרבה קלוריות), קולה זירו, דברים בעלי מספר קלוריות נמוך שמשביעים.
כאן הקלוריות יותר עוזרות מפוגעות ולכן מספר הקלוריות הופך לפלוס.
**כמו במבחן, יש ציון נכשל. תחילה, ציון נכשל הוא כמו הציון בבית הספר- 56.
עם הזמן יש לעלות בציון. לבסוף, ציון נכשל יהיה כל ציון מתחת ל84.
* אפשר לקבל ציון מעל 100.

ממוצע שבועי: בסוף השבוע, מחברים את שבעת הציונים ומחלקים ב7.
ממוצע חודשי: בסוף 4 שבועות, מחברים את 4 הממוצעים השבועיים ומחלקים ל4.

*הממוצעים נועדו להראות את רמת ההצלחה הכוללת. כך שגם אם נכשלת ביום אחד, יום אחר יכול לפצות על כך.

*במידה וחורגים מהמגבלות (מהפסקה הקודמת) הציון היומי יורד. הניקוד הוא בין 1 ל5 נקודות רעות (לפי כמות ההשפעה הרעה של החריגה).

*אני אישית רושמת במסודר כמה כל מאכל שווה ובטבלה מסודרת את כל הציונים.

צומות (על הצומות עצמן ארחיב אחר כך. פה אסביר על תיעודן)
ביומן רושמים גם על הצומות בצורת טבלה, כך שניתן לעקוב אחריהן.
כך הטבלה נראית: