קשה לי לעשות ספורט. יש הרבה לחץ בבית בזמן האחרון, ואני צריכה לעזור בהרבה דברים וכשזה משתלב עם העבודה אני לא מספיקה. ואני גמורה, אני לא ישנה, זה לא יכול להמשיך ככה. אני צריכה להרגע איכשהו, אני צריכה לקחת אוויר. אני פשוט לא מצליחה לישון, וככל שאני עייפה יותר העולם נהיה לי קשה יותר. אני לא יודעת איך להשתחרר מזה. מצד אחד אני חושבת שספורט יעשה לי טוב, יהפוך אותי לפחות היפראקטיבית ויתן לי הזדמנות לשחרר לחצים. מצד שני אני עייפה מדי בשביל לגרום לעצמי לעשות ספורט. הגוף שלי כבד, אני מרגישה כאילו שמו עלי משקל מטורף ואמרו לי פשוט להמשיך לחיות איתו כאילו הוא לא קיים. גם עכשיו כשאני כותבת אני רק חצי מודעת למה שקורה, כאילו אני ממשיכה על אוטומט כשהמוח שלי כבוי. אני חייבת לישון. אני חייבת להיות עירנית יותר, אני חייבת לחוות את העולם כמו שצריך ולא כאילו הוא עובר לידי. אני פשוט רוצה לישון. אז אני לא עושה ספורט היום, גם כי אין לי זמן וגם כי אני לא מסוגלת, אבל אני אצא להליכה שאולי תרגיע אותי. אפילו הכתיבה לא מרגיעה אותי, שום דבר לא מרגיע אותי. אני צריכה לישון. 

אתמול היה יום טוב. בלילה לפני שהלכתי לישון הייתי ממש רעבה אז אכלתי שני תפוחים. מצד אחד משביע ומצד שני לא מכביד על השינה. היום בינתיים אכלתי אחלה, ואני בדרך לאכול את הארוחה השלישית. 

אני חושבת שיהיה בסדר. אני רק צריכה למצוא דרך להרגע ולישון. מה אני כ"כ היפראקטיבית? אין שום דבר שאמור להלחיץ אותי. אז למה אני כ"כ לחוצה?