אני, מכיניסטית, גאה!

נאמר לי לאחרונה שאני לא מתפקדת, או לא מתפקדת מספיק.. 

אני צריכה לצאת לחיים ולהתחיל להיות יותר פעילה למרות שכואב לי

אז הם מתקשרים אליי בשש בבוקר ושואלים אם קמתי (נו מה, בטח שאני ערה בשש בבוקר כשהבוקר שלי פנוי, מי לא?)

"הציפורים עוד נוחרים על העצים" אני מצטטת את הגששים וחוזרת לישון.. אז אבא עולה בעצבים, "די מספיק, את צריכה להיות פעילה, את צריכה לחזור לשגרה ולתפקוד יומי" סליחה, עם כל הכבוד, לקום בשש בבוקר זו שגרה של תרנגול. אני חולה, לא מחלה קשה או מבחילה ואין לי איזה נזק ארוך טווח. לא אומר שקל לי. 

כבר שבועיים שהמיטה היא החברה הכי טובה שלי, והלוואי שזה היה בקטע מיני. פספסתי יומיים ניווטים ואת החזרה למכינה אחרי החופש- שאלו הרגעים הכי מגבשים. פספסתי שיחות חוליה ושיחות קבוצה, בקיצור- אני מפחדת שאני כבר לא אותו החלק. אני בכלל לא בטוחה שהם שמו לב שאני לא שם. אבל נעזוב לרגע את הדיכאונות בצד. אבא רוצה שאקום סופסוף מהמיטה ואחזור לשגרה. 

בואו נדבר קצת על ה"שגרה" 

עוד לא חזרתי למכינה אז אני עדיין לא מנותקת לגמרי, הרחובות רועשים וברחנו לתל אביב

אני חושבת, שהבאנו את הטרור איתנו..

איך שישבנו במסעדה שמענו שלוש סירנות

באמצע האוכל עוד שתיים

ולקינוח- שתי סירנות אחרונות

נוסעים קצת בתל אביב ומחליטים שהטרור לא יעזוב אותנו בשקט ועדיף לנו לחזור לירושלים

אנחנו נוסעים ויש פקק

לידנו מכונית מפוצצת ערבים, בצד השני מצתרפים עוד שניים, לפחות שלושה בסיפור הזה שכחו את החולצה בבית

הם צועקים ורועשים, וזה מתחיל להראות קצת כמו אורגיה מהסרטים

עד

שעוברת ניידת משטרה תמימה

פתאום לא רואים אותם, לא שומעים, אמא לא לחוצה, אפשר לצחוק על הנושא.

חזרנו לשמוע את הגששים ביוטיוב ולתת לאבא להיות קצת רמי פורטיס באקס פקטור, משתגע מכל צליל שהם מוציאים מהפה.

הכי מפחיד אותי, זה לחזור למכינה ולהסתמך על שני מובילי היום שיכינו את זמן האקטואליה, 

ככול הידוע לי- יכול להיות שאחותי הקטנה נפגעה בפיגוע ברכבת הקלה שהיא משתמשת בה כל יום בדרך לבית הספר (לא עלינו)

ואני בכלל לא אדע מזה בגלל שאני מנותקת טכנולוגיה. 

הצילו.

מה אם, מה אם החברה הכי טובה שלי תרד במרכזית ואיתה ירד מהאוטובוס אלמוני עם מטען?

מה אם, בת הזוג שלי, שגרה במקום יחסית דתי, תסתובב ברחוב בזמן הלא נכון ותידקר למוות?

אנחנו כבר לא יוצאים לוידיאו, לא מתקרבים לעיר, את הנעליים שהזמנתי בטימברלנד בממילא השארתי שם, אז אבא.. כשאתה אומר לי לחזור לשגרה, לאיזו שגרה אתה מייחל לי לחזור?