http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409I don't smoke or drink or swear anymore. Fuck! I left my bag of weed at the pub.heCopyright 2026 k.cath. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/09/94/85/859409/misc/28920790.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14413829<div align="right" dir="rtl">לכל אחד מאיתנו- חברי קבע באנושות- היה פעם חבר דמיוני אחד שנולד מרחם הבדידות ואילצנו אותו להיכנס למעגל החברים שלנו, בידיעה שהוא שייך רק לנו ואיש אינו רשאי להכיר. גם אם דיברנו איתו בפומבי, וגם אם ההורים היו קצת מודאגים, אנחנו ידענו שהוא שם שומר עלינו ומחפש דרכים להזדנב לחיים הנורמטיבים כדי לעצב אותנו ממקור חיצוני. הוא בעצם התחליף הבדיוני למה שאנחנו קוראים היום "פסיכולוג". אני זוכרת את שלי, עומר. הוא היה חייזר סגול (שזה מעניין כי חייזרים זה היה הדבר שהכי הפחיד אותי בזמנו, מצד שני- גם המוות) שנאתי את השם שלו ובכל זאת האמנתי בלב שלם שקוראים לו עומר- ושהוא קיים. כמעט ולא היינו מדברים.. הוא פשוט היה מופיע בלי התרעה ויושב בחדר שלי ומחכה שאכניס בו צלם אנוש, וכשהייתי עושה את זה הוא היה הופך יותר ויותר אמיתי, לא אנושי- כי בכל זאת מדובר בחייזר- אבל אמיתי. קיים. אני זוכרת שגם כעסתי על עצמי שאני מחברת אותו למציאות קשה, קצת כמו שאני חושבת עכשיו על אחותי שהקנתה לעצמה את הזכות להביא ילדה לעולם האכזר הזה שתהיה חייבת לעבור את החיים הנוראים ולהסתדר בהם לבד. כי אנחנו לא באמת חברותיים.. בשורה התחתונה</div>Tue, 01 Dec 2015 18:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14413829http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14413829http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14411543<div align="right" dir="rtl">העיפו אותי מהמכינה הכל התחיל כשמאי נפטרה, כי להגיד התאבדה זה טאבו. התחלתי לאבד את עצמי מבחינת זהות מינית ומשמעות לחיים. היא הייתה המנטורית שלי והיא בכלל לא ידעה את זה, היא הייתה סמל לקהילה ותכלס, היא פשוט הייתה אדם טוב. אז התחלתי לשאול את עצמי למה אני פה והיא לא, ואז אנה הגיעה לבקר. היא התקשרה וידעתי על בואה, אך לא ידעתי מתי בדיוק תדפוק בדלת. וכן עברו להם ימים בלי שניסיתי בכלל להזין את עצמי במשהו שמזכיר אוכל- מקסימום מסטיק מנטה ללא סוכר. הפסקתי לקחת ציפרלקס- מה שמזמן הייתי צריכה לעשות, באיזשהו שלב מתחילים להרגיש שמדובר בכדורי סרק, והחלטתי לא להכניס את הרעלים האלה לגוף (וכל זה תוך כדי הסיגריה הרביעית שלי ברצף). לאט לאט איבדתי את הטעם לחיות, השיא היה כשאמא הכריחה אותי לצאת מול אבא, והוא העיף אותי מהבית. זה היה ליום, אבל זה פגע בדיוק במקום שזה היה צריך לפגוע כדי לשכנע אותי ללחוץ על ההדק. היה זה לילה אפל התחלתי ליטול פרולול בכוונה לשים קץ ובאמצע הדרך הבנתי שזה טפשי להתאבד במכינה כי מישהו ישים לב. אז באתי לירין וביקשתי שיעיר אותי עוד ככה שעה- שעתיים כדי לבדוק שאני חיה, למזלי הוא לא</div>Sun, 29 Nov 2015 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14411543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14411543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14403244<div align="right" dir="rtl">אז מה עשיתי היום? קמתי בבוקר, סנוז של חצי שעה כל חצי שעה, קמתי בצהריים. צחצחתי שיניים נפרדתי מהחברה (אקסית) שלי צפיתי בטלוויזיה בפמלי גאי ניגנתי המשכתי לצפות במפמלי גאי המשכתי לנגן החלטתי להיות טבעונית כרגע צופה ב"מעבר לכל חלום" (בפעם ה20,000 אולי) ועכשיו ברצינות אני אמורה להרגיש ממש אשמה, בעיקר כי אני הזורקת ולא הנזרקת, אני אמורה להרגיש כאב..משהו זה משהו שרציתי לעשות מזמן, אז הגיוני שזה לא מאוד יכאב לי, מצד שני אני אמורה להרגיש איזשהו רגש.. לא? הייתי בטוחה שאני אמצא את עצמי בעיצומה של קלישאה עם האג אנ דאז צועקת על הטלוויזיה שבר רפאלי לא יפה בכלל. אני פשוט המשכתי בחיים כאילו כלום.. המכינה הפכה אותי למכונה משומנת (וכן, במכינה משמינים) או שאני פשוט נולדתי אנטיפטית? ובעניין אחר שברתי אתמול צמחונות (ראו פוסט קודם) וכמעט לא הצלחתי לישון.. עד עכשיו יש לי בחילה מעצמי. אז החלטתי לחפר על המעידה הזו בשבוע ניסיון טבעונות (מי אמר לסבית ולא קיבל?) רק חבל לי ש9 שנים של צמחונות ירדו לטמיון.</div>Sun, 08 Nov 2015 11:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14403244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14403244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14403139<div align="right" dir="rtl">שברתי צמחונות בגלל אהבה, לפחות זה היה ביומנגס. אני חושבת שאני מאוהבת בו, ז"א כשאת מדמיינת שאת יולדת ילדים של מישהו את כנראה מאוהבת חזק, לא? וכשאת חולמת על זה שאת מנשקת אותו בסתר מאחורי בניין המכינה, את כנראה מאוהבת ממש חזק, הא? ומה זה אומר כשאת שוברת צמחונות בשבילו? זה לא שהוא ביקש ממני, לעזאזל, הוא אפילו לא היה צריך לשאול, הוא שבר צמחונות- וגם אני שברתי. יצאנו ליומנגס בכפס ואמרתי לו שזה בגלל ספירת הדם הנמוכה שלי ושהרופא שלי אמר לי להתחיל לאכול בשר.. שזה נכון חלקית. בחיים לא הייתי שוברת צמחונות בשביל הבריאות שלי, זה לא שלא תהיה לי אנמיה אם אני אוכל בשר- זה פשוט שהיא לא תהיה כל כך דומיננטית. אבל מה, בשבילו אני שוברת? הכי דפוק שהוא בכלל לא שם עליי. בטח שלא בתור חברה. הגעתי למצב שאני מגגלת בסתר "how to tell if a guy likes you" ונכנסת לwikihow, העיקר יש שם הסברים עם תמונות. החברה שלי ארגנטינאית ואפילו לא חשבתי לשבור בשבילה. מה נסגר איתי? מצד אחד יש לי בת זוג שאוהבת אותי אהבה ענקית ומוכנה לקום בשבילי ב5 בבוקר רק בשביל הסיכוי הקטן שאולי אוכל לפגוש אותה, ואני ממציאה לה תירוץ רק כדי לא</div>Sat, 07 Nov 2015 23:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14403139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14403139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14400372<div align="right" dir="rtl">מזל טוב, אחותי ילדה כל השבוע חיכיתי לרגע שבו אצא מהמליאה ואקבל הודעה שהיא נכנסה לחדר יולדות- לא קרה. בכל פעם שהייתה לי הפסקה (גם הכי קצרה) רצתי לפלא ובדקתי אם יש חדש- ולא, אין. בקיצור, דווקא כשהייתי מוטשת אחרי 8 קמ ריצה במירוץ תנך תשח, כשיצאתי להפעיל תחנה אחרי 40 שעות עירנות, אחרי התקף היפוטרמיה קצר, ב6 בבוקר קיבלתי הודעה "היי פון, אנחנו בדרך לחדר יולדות, מזל טוב. אמא" כמעט התעלפתי ולמה? כי לא ציפיתי, כי שכחתי מזה לגמרי. אז אם לקצר את התהליכים- אני דודה... אני כבר מעשנת "ווג" מנטה ומפעם לפעם מגדלת ציפורניים וצובעת אותן אדום, אז אפשר לומר שאני נכנסת לדמות. אני חושבת שיותר מוזר מזה שאני דודה- הוא שאבא= סבא. פאקינג סבא, הבן אדם בן 52 בקושי, מי הסכים לו להיות סבא? בדרך כלל המילה סבא גורמת לי לחשוב על זקנה, וכמה קרוב הסבא למוות, ועם כל זה שאחותי המקסימה ילדה מלאכית אני לא יכולה שלא לחשוב שאבא שלי זקן. אני יודעת שיש לו בעיות בלב ושהוא סובל מהתקפי דיכאון מדי פעם (והרי לכם גנטיקה) אבל הוא ממש לא מוכן ללכת, וגם אני לא מוכנה שילך. יכול להיות שזה הכל בראש, ושהוא בכלל לא חושב על זה ושיש</div>Sun, 01 Nov 2015 10:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14400372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14400372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14390504<div align="right" dir="rtl"> Stranger than you dreamt it Can you even dare to look, or bear to think of me This loathesome gargoyle Who burns in hell, But secretly yearns for heaven Secretly, secretly... But Christine... Fear can turn to love You'll learn to see, to find the man behind the monster This repulsive carcass Who seems a beast but secretly dreams of beauty, Secretly, secretly... Oh, Christine... </div>Thu, 08 Oct 2015 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14390504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14390504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14390499<div align="right" dir="rtl">נאמר לי לאחרונה שאני לא מתפקדת, או לא מתפקדת מספיק.. אני צריכה לצאת לחיים ולהתחיל להיות יותר פעילה למרות שכואב לי אז הם מתקשרים אליי בשש בבוקר ושואלים אם קמתי (נו מה, בטח שאני ערה בשש בבוקר כשהבוקר שלי פנוי, מי לא?) "הציפורים עוד נוחרים על העצים" אני מצטטת את הגששים וחוזרת לישון.. אז אבא עולה בעצבים, "די מספיק, את צריכה להיות פעילה, את צריכה לחזור לשגרה ולתפקוד יומי" סליחה, עם כל הכבוד, לקום בשש בבוקר זו שגרה של תרנגול. אני חולה, לא מחלה קשה או מבחילה ואין לי איזה נזק ארוך טווח. לא אומר שקל לי. כבר שבועיים שהמיטה היא החברה הכי טובה שלי, והלוואי שזה היה בקטע מיני. פספסתי יומיים ניווטים ואת החזרה למכינה אחרי החופש- שאלו הרגעים הכי מגבשים. פספסתי שיחות חוליה ושיחות קבוצה, בקיצור- אני מפחדת שאני כבר לא אותו החלק. אני בכלל לא בטוחה שהם שמו לב שאני לא שם. אבל נעזוב לרגע את הדיכאונות בצד. אבא רוצה שאקום סופסוף מהמיטה ואחזור לשגרה. בואו נדבר קצת על ה"שגרה" עוד לא חזרתי למכינה אז אני עדיין לא מנותקת לגמרי, הרחובות רועשים וברחנו לתל אביב אני חושבת, שהבאנו את הטרור איתנו.. איך שישבנ</div>Thu, 08 Oct 2015 17:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14390499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14390499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14389997<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כמו שפן מעבדה שני מחטים נכנסו לוריד שלי ב20 שעות האחרונות, נוספו לי שני כדורים לתפריט היומי, סימנים כחולים ובחילות, 2 בדיקות חוץ גופניות, רנטגן ואולטרסאונד אחרי צום. אני לא מהמתלוננות אבל פאק יט, פתחתי בלוג. אחרי כל התענוג הזה, - המדריך שלי מתחקר אותי, שואל אותי שאלות שאני לא בהכרח רוצה לענות עליהן, ועוד אומר לי "אני לא מבין, היה לך 10 ימים בבית, מה קרה היית בחופשה? לא יכולת לטפל בזה אז שלא על חשבון המכינה?" אדוני, אני משלמת 1000 שקל בחודש, אם אני ארצה אני אבוא גם פעם בחודש ולך אין זכות דיבור בכלל. אישור רפואי? מה אני בכיתה ב? מבינה גם את הצד שלו, אבל אתם לא הייתם שם..אתם לא יודעים איזה טון מעוצבן היה לו. כל הסיפור הזה ואפילו לא יודעים מה דפוק אצלי, דאמממ </div>Wed, 07 Oct 2015 10:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14389997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14389997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14389739<div align="right" dir="rtl">אבא אומר לי "הכל בסדר איתך, אין לך כלום, את יותר בריאה ממני" וחוט המחשבה שלו נרמס על ידי שיחת טלפון מאמא "כן היא פה לידי... שלחתי אותה לבדיקת דם דחופה, היא חיוורת, אני חושב שכדאי שתישאר היום בבית" מפנה אליי את הראש "את רוצה ללכת לעינב? או שאת רוצה להתפנק בבית?" אני עונה "אני באמת לא יודעת" הוא חוזר לשיחה "היא אומרת שהיא לא מרגישה טוב, עדיף שתישאר בבית" מנתק, ומפנה אליי שוב את הראש "את לא יכולה להתחבא כל החיים שלך בבית, כשכואב מתגברים אגב אני קופץ לקנות לך כדורי ברזל, את חייבת" הוא שומע את עצמו או שהוא פשוט חוטף שבץ? </div>Tue, 06 Oct 2015 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14389739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14389739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14389720<div align="right" dir="rtl">כי דבר ראשון נמאס לי לאפיין את עצמי "גאה", וזה לא קשור לעובדה שאני מתה לשכב עם יוסי, זה פשוט בגלל שאני משחקת בין שתי הקבוצות. נכון, אני גאה, אני פשוט גאה בהרבה דברים שאני עושה, והשם הגיע מפק"לים מדומים שעשינו במכינה לפני שקיבלנו את החולצות, אז זה בכלל לא רעיון שלי. אני גאה במובנים רבים של המילה, אבל אני לא מקדישה את הבלוג לענייני "בינה לבינה" ויש לי הרגשה שזה מטעה. דבר שני אני חושבת שהפרעת אישיות גבולית יכולה להיות הרבה יותר מצחיקה ומהנה אם אני אעשה ממנה בדיחה, ומה לעשות שאני נהנית להציק לאנשים באופן סדרתי? (באמת! תשאלו את דיירי הבית!) דבר שלישי אני ידועה בחוסר ההחלטתיות שלי (זו מילה?) וסביר להניח שאשנה את השם בחזרה בעוד כמה זמן כשאחליט שנמאס לי להצהיר לעולם שאני פסיכית סוף פסוק cath's out</div>Tue, 06 Oct 2015 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (k.cath)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859409&blogcode=14389720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859409&blog=14389720