ולפעמים אני פשוט בוכה.

בוכה נהרות.

אלוהים, איך זה יכול להיות שילדים כל כך קטנים מתים.

ילדים עם כפות ידיים קטנות כל כך, עם לחיים נפוחות ומתוקות.

מלאכים קטנים, שבאו לביקור קצר.

הקטנצ'יק שלי לא ישן טוב לפני כמה לילות.

הוא לא הצליח לנשום.

ישבתי לידו במיטה והסתכלתי עליו ישן, ופחדתי.

סטטיסטית עברנו את גיל המוות. אבל מי יכול להבטיח לי?

אמרתי לו שאני אוהבת אותו. שאני אוהבת אותו ולא משנה לכמה זמן הוא בא אלי.

זה עושה אותי אמא נוראית? זה עושה אותי אמא קוויטרית?

באיזה שהוא שלב הלכתי למיטה לישון. בלילה שוב נכנסתי לבדוק, ושמעתי אותו נושם מרחוק.

למחרת הוא כבר ישן טוב יותר.

היום בבוקר, האח הגדול התעורר.

הלכנו ביחד לסלון, ולמטבח.

ואז הוא שאל "איך זה שהוא עדיין לא התעורר? הוא תמיד מתעורר מוקדם."

עניתי לו שהוא בטח עייף היום, אבל רצתי לבדוק מה קורה בחדר.

בחדר, הקטנצ'יק שכב במיטה, ודפק עם הרגליים על המיטה.

לא רציתי להפריע, אז חזרתי לסלון.

 אחרי כמה דקות הוא יצא מהחדר בחיוך:
"אממממא, עשיתי גם פיפי וגם קקי במכנסיים!!"

מתי אני אבין כבר שהילד שלי פשוט בריא? הוא פשוט בריא!