סיכום החיים עד כה

הנה התחיל לו הסמסטר השני שנשאר לשנה הזאת,
ואיתו באה תקופת המבחנים והבגרויות המלחיצה שלא משאירה מקום לנשום.
שבוע הבא זה מתחיל עם מבחן "קטנטן" בגיאוגרפיה,
שבמקצוע הזה כרגע הממוצע שלי עומד על 32.7 (ונאמר תודה לממציא המחשבון).

לפני חודש, המנהלת של התיכון שלחה מכתב נוזף להורים שלי שאומר כי אם בתעודת הסיום של השנה אני אקבל נכשל נוסף, אני אצטרך לעבור מועצה פדגוגית וכנראה לא אוכל להמשיך ללמוד באותו בית הספר שבו אני לומדת.

הבעיה היא שהבית ספר שאני לומדת בו הוא לא בית ספר רגיל. הוא לא סתם עוד מקום שבו יש כיתות ומורים ותלמידים עייפים. הבית ספר הזה הוא המקום הכי מדהים בעולם. וכדאי שאני אוכל להישאר במקום היפהפייה הזה אני חייבת להתחיל להשקיע.
אם יעיפו אותי משם זה יהיה אסון אמיתי.

אתם מבינים, המקום הזה הפך להיות בית שני בשבילי, שלא לדבר על האכזבה מצד ההורים.

כרגע הממוצע הכללי שלי עומד על 75 וגיאוגרפיה זה משהו שיכול להפיל אותי לגמרי.

אם נשארתם לקרוא עד פה, אז בואו אני אספר לכם על החומר שאני אמורה בדרך פלא מסויימת להיות בקיעה בו לפחות עד יום רביעי.

שיעור קצר בגיאוגרפיה:
סלע יסוד - הוא סלע מגמתי שנוצר מהתגבשות של סלע מותך כתוצאה מהתקררותו.
           שמם של סלעי היסוד נובע מהעובדה שהם התוצרים הגיאולוגיים          הראשוניים.
למקרה שתהיתם ישנם שני סוגים של סלעי יסוד:

1.סלע פלוטוני - סלע יסוד שהתגבש מתחת לפני השטח בתהליך של התקררות איטית
הם מתגבשים במטעפת כדור הארץ והם מתפרצים כמחדריים פלוטונים:
כמו לקולית כלומר סלעי היסוד חודרים במקביל לשכבות סלעי הסביבה ומתגבשים ביניהם.

2. סלע וולקני - סלע יסוד (סלע מותך) אשר פרץ אל מחוץ לקרום כדור הארץ במהלך התפרצות געשית. הסלע הוולקני מתגבש מלבה בהתקררות מהירה בשל המגע באוויר או מים אשר קרים יותר מהלבה.

אני אפסיק בשלב הזה כדאי לא להבריח יותר מידי אנשים (אם בכלל)..
בכל אופן תאחלו לי בהצלחה,
אני אצטרך את זה

זולאי



נ.ב - אם אחד מכם שמע או ראה סיכומים כלשהם בנושא אסונות טבע וכדומה,
      אני יותר מאשמח.

 והנה שוב במחזוריות קבועה בת שנה, כולנו מתאספים לערב אחד, קשה וכואב. ההוא בירך את כולנו שתרחנו לבוא, הצפירה שוברת הלבבות נשמעה שוב, ילדים קטנים התרוצצו ואחריהם הורים נואשים ומובכים. היא"ניקים שוב הורידו את הדגל לחצי התורן והתשתדלו לא לצחוק מהרשמיות והמבוכה בה הם עומדים.

ההיא ניגנה את אותו הקטע עם אותו החליל, וההוא הקריא את הקטע שהקריא גם שנה לפני, הנערה שרה בליווי גיטרה עדינה ורגישה את כולנו. אותה אישה הקריאה את שמות האנשים שנהרגו במהלך המלחמה ולכולנו זה צרב בלב. ההוא שר שיר שמרטיב את העיינים וכשסיים לשיר את המילה האחרונה הבחנתי בעוצמה של הקהילה בה אני חיה.

כולם היו לפתע מאוחדים, עומדים על דשא אחד, מול במה אחת, וכואבים מאותה סיבה. ברגעים הללו זה באמת הרגיש כמו קיבוץ

בטקסים כאלה אני תמיד מתקשה לשיר את התקווה.
הרגליים מתחילות לרעוד והפה מצטרף אליהם במהרה. לבסוף יוצא שאני ממלמלת מספר מילים.