http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956heCopyright 2026 זולאי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14373147<div align="right" dir="rtl">לפעמים צריך לבחור ולהוציא אנשים מסוימיים שגורמים לך להרגיש רע מהחיים שלך בשביל לפנות מקום לאנשים שגורמים לך להרגיש טוב. הבעיה היא שהם נפגעים מזה. בהתחלה כועסים כי אתה מתרחק בלי להסביר (הרי אי אפשר לבוא ולהגיד להם 'וואלה אתם חראות ביי ביי') לפחות אני לא, ואחרי זה הם פשוט גורמים לי להרגיש רע עם עצמי אבל לא בדרך הרגילה שלהם אלא פשוט בגלל שהם נפגעו ממך וזה הכל בגללך. בחופש הזה החלטתי לשנות גישה. עבדתי על זה במשך הרבה זמן ואפשר להגיד שאני הרבה יותר שלמה עם עצמי ממה שהייתי מקודם. הרבה זמן סחבתי איתי מעין בור כזה, איפה שהוא בין החזה לבטן, היה לי ריק בפנים, היה לי לא טוב היה לי קשה. ועכשיו סוף סוף אני יכולה להגיד שאני מרגישה יותר טוב ובאמת להתכוון לזה. אני יוצאת לדרך חדשה ומשאירה את הרע מאחור כי מעכשיו הבור שלי סגור. לא בעצם לא סגור אלא מלא, מלא בי. מישהו חכם אמר לי פעם בהשארת ספר שקרא, שהבחירה אם לחיות חיים טובים או רעים, הבחירה אם להיות קורבן ומסכן או להיות תותח על שנהנה מהחיים היא אצלנו בידיים, בידיים של כל אחד מאיתנו. <sp</div>Thu, 27 Aug 2015 02:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14373147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14373147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14365880<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת את היום הכי מפחיד בחיים שלי. אי אפשר ממש לשכוח יום כזה,זה היה ה24.8.2013. ה24 לאוגוסט היה יום לפני שעזבתי את הבית. יאללה איזה פחד. רעיון משוגע. אני זוכרת אותו טוב מאוד, הבוקר עבר די רגוע וגם הצהריים, הייתי עסוקה בלארוז הכל אז לא היה לי זמן לחשוב על מה איפה אני הולכת להיות למחרת. מידי פעם היו כאבי בטן וטיפה הלם ממהחלטה הלא נורמלית שהבאתי על עצמי. אבל בסך הכל היה רגוע. עד הערב כבר סיימתי לארוז חוץ מכמה דברים קטנים שהשארתי לבוקר. ואז הגיע הערב, יצאתי החוצה אל התחנה בבננה ושם הכל נהיה לא טוב. כולם היו שם, מאלעד ומאיה שעמדו הם בעצמם לעבור חוויה חדשה, עד איגר ותומר ומורד האהובים עליי, ירון המדהימה ועד איליי ויונתן שמי היה מאמין שנגיע לנקודה הזאת שלושתינו. העברנו הרבה צחוקים, מנסים לנצל את כל הזמן שנשאר אם בכלל. ואז נהיה יותר ויותר מאוחר, ועם השעות שעברו ככה נהיה יותר חנוק בגרון. עם כל שעה שעברה ככה הבכי התחזק. בסוף נפרדנו ב2 בלילה כי בכל זאת הייתי צריכה לישון לקראת מחר. </div>Sun, 09 Aug 2015 23:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14365880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14365880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14362776<div align="right" dir="rtl">אחרי חשבון נפש ארוך שלא ניהלתי עם עצמי. הבנתי שאני פשוט עצלנית. או סתם פסימית. אבל בכל אופן הגעתי למסקנה שאני צריכה להתחיל להזיז דברים. תרתי משמע.אני עוברת לחדר של אחי שהוא הרבה יותר גדול והרבה יותר נקי (מנטלית) ואולי גם תרתי משמע. אני מרגישה צורך לעשות שינויים כל הזמן. לשנות כל דבר שדומה לאני מפעם.אני לא יודעת למה אני דווקא די אהבתי את אני מפעם. הייתי יפהפייה פעם.הכל היה הרבה יותר פשוט. בלי דרמות ובלי בולשיט. אהבתי את העולם והוא אהב אותי בחזרה. אפילו אפשר להגיד שהיינו מאוהבים, צעירים וגדולים מהחיים. ואני של היום, אני של היום סתם עוד אחת. אני של היום הפכה להיות כל הדברים הכי שנואים עליי.כל היום חושבת, הראש שלי לא נח לרגע. אני של היום הורסת כל דבר שהיא נוגעת בו. הפכתי להיות מישהי משעממת במיוחד. (לא באמת במיוחד, הרי אנשים משעממים לא יכולים</div>Sun, 02 Aug 2015 22:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14362776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14362776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14359150<div align="right" dir="rtl">אני מחפשת סיבות להיות עצובה,כאילו שזה לא הגיוני שפתאום הכל הסתדר.</div>Sun, 26 Jul 2015 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14359150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14359150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14355836<div align="right" dir="rtl">אני בדרך לפגוש חברה טובה שתמיד משפרת את היום ובכלל את כל החיים האלהנדיר לפגוש מישהו שמצליח בכזאת קלילות ונאיביות לעורר ולהציף את כל מה שטוב כאן. היא באמת אחת ויחידה. </div>Sat, 18 Jul 2015 18:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14355836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14355836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14353273<div align="right" dir="rtl">הימים האחרונים היו די קשים. בעיקר מתסכלים עבורי.אחים שלי גורמים לי להרגיש כמו ילדה קטנה.ולומר את האמת ? אני אחראית בדיוק כמוהם, אולי קצת פחות כי הם עשו צבא והכל ואני סך הכל בת 16ולמרות זאת מידת האחריות שלנו זהה.כבר כמה שנים שהם גורמים לי להרגיש ככה ואני חושבת שבגלל זה אני לא מאד אוהבת אותם.אני יודעת זה נוראי לא לאהוב את האחים שלך הרי הם המשפחה שלך! אבל אי אפשר לאהוב מישהו שלא נותן לך סיבה לאהוב אותו.בשבוע האחרון היחסים שלי איתם מתחילים להימתח והמצב רוח שלי לא בדיוק מרומם ודי שנוי במחלוקת.לפניי יומיים חברה שלי שגרה בפלמחים, הזמינה אותי ואת הבנותאליה ליומיים לישון בחוף ולחגוג לה 16 בסופ''ש האחרון.התלבטתי הרבה אם ללכת או לא. המצב בבית עם האחים שלי די הכניס אותי לדאון והרגשתי צורך להיות לבד. אני מניחה שהסיבה העיקרית להתלבטות שלי היא ההרגל הזה שפיתחתי. לא יודעת אם ציינתי את זה כבר אבל הייתה לי שנה די מחורבנת וקרו דברים שלא ציפיתי שיקרו והחיים די הכניסו לי כאפה.ההרגל שציינתי קודם הוא כשהיה קורה משהו רע או כל דבר שלא לטעמי הייתי בורחת.פשוט בורחת, בורחת מהחלון בכיתה, בורחת מהחלון בחדר, יוצאת מ</div>Sun, 12 Jul 2015 22:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14353273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14353273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14351515<div align="right" dir="rtl">הכנתי לו תה עם שניים סוכר,לילד עם העיינים החומות. וכשהתה התקרר הבחנתי שהוא מזמן כבר לא ילדושהעיינים שלו כבר לא מאוד חומות.וגם אני כבר לא מי שהייתי מי שם לב איך שהזמן עובר?</div>Wed, 08 Jul 2015 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14351515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14351515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14338769<div align="right" dir="rtl">מותק אתה אצלי בראש. כבר די הרבה זמן העיינים שלך ביקשו ממני להישאר אבל גם הן יודעות שזה לא אפשרי ובגלל זה היה לי חשוב שתדע שאני מצטערת. אתה חייב להבין שלהיכנס איתי לקשר זה תסבוך. זה תסבוך שאתה לא צריך בחיים שלך. אהובי הלוואי וזה היה פשוט אבל אי אפשר.. אני מבינה למה אתם מוצאים בי עניין ואני גם מבינה למה אתם עוזבים כל כך מהר. אני לא מישהי שאתם רוצים להיות איתה תאמינו לי וככל שתבינו את זה יותר מהר ככה מספר הנפגעים יירד. אתה רואה, בגלל זה אני ככה קרה, נותנת להתקרב אבל אף פעם לא מספיק בשביל לתת הזדמנות למשהו אמיתי לקרות. נותנת תחושה שגורמת לכם לפתח תקוות ואז כשאתם לוקחים צעד קדימה אני משתפנת ובוחרת אחורה. אתה מבין אהובי, בגלל זה לוקח לי הרבה זמן לענות, בגלל זה תירצתי תירוצים למה אי אפשר להיפגש היום ולמה זה לא רעיון טוב שאני יישאר לישון או שאני אכיר לך את ההורים. בגלל זה היינו סגורים בחדר, בגלל זה לא הראיתי לך כמה אני גאה להיות שלך. הסתרתי ממך את כל מה שמשך אותך כל כך, את כל מה ששמת לב אליו ישר בהתחלה ובגלל זה הגענו למצב הזה. כי מרחוק אני באמת נראית אחת שהיה לך נחמד לשבת ולפתח</div>Wed, 10 Jun 2015 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14338769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14338769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14336361<div align="right" dir="rtl">אני שונאת פסיכולוגים.שונאת אנשים שהולכים לפסיכולגים,שונאת אנשים שמייצעים לאנשים אחרים ללכת לפסיכולוגים.שונאת פסיכולוגים שמפנים אותך לפסיכולוגים אחרים.ושונאת הורים שלוקחים את הילדים שלהם לפסיכולוגים. הם חושבים שהם יודעים עלייך הכל, אבל בסוף,מה שקורה זה שהם אומרים לך דברים על עצמך שאתה כבר יודעאו שהם חושבים שהם יודעים מה עובר עלייך,אבל לא,ואז הם לוקחים 400 שקל לשעה כאילו שהם הצילו לך את החיים,אבל לא. היא די עזרה לי בסופו של דבר, היא גרמה לי להבין את הדברים בצורה קצת יותר מובנת. עזרה לי להבין שבסופו של דבר אני לא היחידה בעולם שזה קרה לה.השאלה היא איך עוצרים את זה?אבל יותר חשוב, איך אני עוברת הלאה מאותו ערב?אף אחד לא מבין מה קרה לי.כול החברים אומרים שאני מתנהגת לא כמוני,אומרים שאני נראית מפורקת יותר מתמיד.הם רוצים לעזור אבל כששואלים אותי אם הכל בסדר, זה לרוב רק מחמיר את המצב.מאז שזה קרה אני לא נרדמת בלילה.הוא נכנס לי לחלומות וזה מעיר אותי.הוא עשה את זה בטעות, חשב שאני מישהי אחרת.אני מאמינה לו. הוא בחור טוב, הוא בחיים לא יעשה דבר כזה בכוונה.היינו חברים ממש טובים ואני סמכתי עלי</div>Thu, 04 Jun 2015 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14336361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14336361http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14331139<div align="right" dir="rtl">הוא להראות לכולם כמה אתה מאושר</div>Mon, 25 May 2015 00:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (זולאי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855956&blogcode=14331139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855956&blog=14331139