סיכום החיים עד כה

 אני שונאת פסיכולוגים.
שונאת אנשים שהולכים לפסיכולגים,
שונאת אנשים שמייצעים לאנשים אחרים ללכת לפסיכולוגים.
שונאת פסיכולוגים שמפנים אותך לפסיכולוגים אחרים.
ושונאת הורים שלוקחים את הילדים שלהם לפסיכולוגים. 

הם חושבים שהם יודעים עלייך הכל, אבל בסוף,
מה שקורה זה שהם אומרים לך דברים על עצמך שאתה כבר יודע
או שהם חושבים שהם יודעים מה עובר עלייך,
אבל לא,
ואז הם לוקחים 400 שקל לשעה כאילו שהם הצילו לך את החיים, 
אבל לא. 

היא די עזרה לי בסופו של דבר, היא גרמה לי להבין את הדברים בצורה קצת יותר מובנת.
עזרה לי להבין שבסופו של דבר אני לא היחידה בעולם שזה קרה לה.
השאלה היא איך עוצרים את זה?
אבל יותר חשוב, איך אני עוברת הלאה מאותו ערב?

אף אחד לא מבין מה קרה לי.
כול החברים אומרים שאני מתנהגת לא כמוני,
אומרים שאני נראית מפורקת יותר מתמיד.
הם רוצים לעזור אבל כששואלים אותי אם הכל בסדר, זה לרוב רק מחמיר את המצב.

מאז שזה קרה אני לא נרדמת בלילה.
הוא נכנס לי לחלומות וזה מעיר אותי.
 הוא עשה את זה בטעות, חשב שאני מישהי אחרת.
אני מאמינה לו. הוא בחור טוב, הוא בחיים לא יעשה דבר כזה בכוונה.
היינו חברים ממש טובים ואני סמכתי עליו.
לפעמים אני מתגעגעת אליו ואז תוקפת אותי בחילה נוראית.

איך אני עוברת את זה?