חג החירות.
כ"כ אירוני. אני מרגישה הכל באוויר חוץ מאת החירות שלי,
לא חוויתי הרגשת חופש כבר הרבה זמן, השלווה שלי כבר זמן מה איננה פה.
יש הרגשה שלא משנה לאן אני אברח, האכזבה תמיד תרדוף אותי.
אני כבר ממזמן לא מדברת על האכזבה מהאנשים מסביב, אני מדברת על האכזבה מעצמי.
תקופה ארוכה שלא הוכחתי לעצמי מה אני שווה,
תקופה ארוכה שלא עשיתי משהו שאני אוהבת,
תקופה ארוכה שלא ציירתי, לא כתבתי, לא הלחנתי.
תקופה ארוכה שלא עשיתי שופינג מטורף, תקופה ארוכה שלא הייתי במקום כיפי,
תקופה ארוכה שלא הייתי עם מישהו שאני אוהבת.
- תקופה ארוכה שכלום לא קורה פה.
כלום לא קורה פה חוץ מבדידות אחת גדולה.
זה נשמע מדכא אפילו בשביל מישהי כמוני, אבל אני סה"כ מציגה את האמת בלי מסכות.
האמת היא שלא יקרה לכם משהו טוב בחיים האלה, לא תרגישו מלאים, לא תהיו מאושרים בלב שלם אף פעם.
אבל אל תתנו לעצמכם לשכוח, אנשים רבים מחשיבים את החיים האלו - להזדמנות אחת ויחידה, מה קרה קרה, ולאניתן לתיקון, החיים ממשיכים.
אז תנצלו אותם,
תעשו מה שאתם אוהבים.
הזמן לא שולט בכם, הוא לא, אל תתנו לו. תשתלטו עליו בחזרה, תראו לו שאתם קובעים מתי יש לכם זמן ומתי לא. בכל הזדמנות שתוכלו תלחמו, תלחמו על האושר, תלחמו על אנשים שאתם אוהבים, תלחמו על החלומות שלכם. תלחמו על זמן איכות עם המשפחה, תלחמו על דקה או קצת יותר של שקט,
תלחמו על אכילת דברים טעימים, תלחמו על הכתיבה, תלחמו על העקרונות שלכם, תלחמו על הצדק.
תלחמו תלחמו תלחמו.
יש לכם זמן לעשות הכל.
רק על תשכחו בדרך את הדבר הכי חשוב,
תלחמו על עצמכם - תלחמו על זה שתמיד תלחמו, ותחלמו.
חג שמח בלוגרים יקרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היוצרת המלנכולית