אל תשלו את עצמכם, לא באמת חזרתי לעדכן זו רק הולוגרמה. מלווה במוטיבציה של סוקרטס.
ממש התבכיינתי לא מזמן למישהו כאן והוא אמר לי- תשתמש בבלוג הזה כפלטפורמה לפריקת רגשות ותצא, אז יאללה.
תקופה טובה בגדול. בגדול.
הרבה תסכול, הרבה לבד והרבה כאב. הרבה פעמים אני מבין כמה שאני ריק מרגשות אמיתיים, הכל משחקים של דיכאון ושמחה, בכי וצחוק והרבה אכזבה. אין לי הרבה אהבה לתת, אם בכלל. אני לא אדם אוהב, אין בי אהבה לתת. אני יכול להיות בכיין ולכתוב שאין לי למי לתת את המינימום אהבה שיש לי, אבל זה בולשיט- אמא, אחי. אלה האנשים המינימאליים שאני מרגיש שעוד צריכים לחוות ממני אהבה. אבל האבסורד הוא שגם להם אני לא מצליח לתת את האהבה שלי. מצחיק, כי היא בכלל לא קיימת, וזה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purkinje