מתי בפעם האחרונה, עשית משהו, בשביל מישהו...

והיה לי חלום הזוי...

כנראה שזה המקום היחיד שאני יודעת בוודאות שהחלום ישמר לנצח.... אינטרנט ג'אנק...

חלמתי שאני צריכה ללכת למשמרת, אבל שכחתי את האופניים שלי בכניסה לאיזה חוות סטודנטים...

אז החלטתי שאני לוקחת את הגולףקארט של העבודה (שפועלת על חשמל) ונוסעת לשם... כל הדרך אוכלת תסביך לגבי מד החשמל...

אחרי שהגעתי ליעדי הצטרפו אליי שתי חברות מהלימודים,

היו שם מלא סטודנטים שהתארגנו לאיזו הפקת מסיבה במקום.

פתאום, בהיסח דעת לקחו לי את ה'ריקשה', התחלתי לרוץ ולחפש אותה, פניתי לחברי לסטודנטים שאמרו לי שהם צריכים להעמיד עליה כמה דברים, התנפחתי מעצבים- באיזו חוצפה הם מעיזים לקחת את הריקשת ביטחון בלי לבקש...

שום דבר שניסיתי לא עזר, לא איומים, לא תחחנונים... ומצד שני הזמן לוחץ ודוחק כי נעלמתי מהמשמרת ואני אומרת לחברה שלי "ראות תעזרי לי!"... שום אני מחפשת, רואה בזווית העין את הצ'קלקה הכחולה ושום היא נעלמת... ויתרתי כבר, היה לי חשוב להגיע למשמרת גאד דאמט...

מאות סטודנטים מחופשים החלו לנהור למקום, דבר המעיד על מסיבת הטבע המתממשת ובאה... פתאום אני רואה בין כל האנשים את שתי החברות מחופשות ומאופרות-

"לאן?!"...

"וואי תראי איזה כיף פה..."

"אבל ראות צריך להגיע למשמרת..."

והיא בביטול לא מתייחסת אליי ופונה לשניה "גלית תראי איזה כחול יפה..."

ויתרתי גם עליהן... התחלתי לרוץ לכיוון ממנו באתי והגעתי לנחל המתפתל בין סלעים, מים צלולים לבנים הזורמים בתוך מגלשת אבן....

התחלתי לשחות במעלה הזרם, נתקעתי בבנאדם שמן ששכב כמו פיל ים בשמש המלטפת...  בראש חשבתי "איזה שמש של הודו", הרמתי את הראש וראיתי את אותו נוף הימלאי קסום של קאסול, ליבי נחמץ מגעגוע לשקט והשלווה האופפים את המקום, ביטול כליל של הלחץ שהרגשתי...

קמתי מתוך הנחל והתחלתי לקפץ בין האבנים, ובין זקנות ערומות שצצו כמו פטריות אחרי הגשם... פתאום ראיתי צוק קטן במגלשת האבן ועליו דם שחור גושני ומגעיל.... הרמתי את הראש ואני רואה סינית זקנה ערומה מטפטפת טיפות מחזור ומחייך בחיוך מפתה של אופיום... מה זה החרא הזה!?

אני מסתכלת על עצמי- רצה בתחתון ומנסה להסתיר את החזה בבושה, מסתכלת סביב- נוף כפרי מתפתל ומשובץ בפגודות, לא מבינה איך הגעתי לסין, כמה רחוק הלכתי בשביל להגיע לעבודה?! 

אולי כדאי שאני אחזור? מקסימום אני אתקע שוב בהודו, ושם יהיה לי שקט וטוב...

שם אני אהיה עם וי ג'יי... אתחתן איתו ונעשה הרבה ילדים הודים קטנים וחמודים...

הכל יהיה כל כך פשוט... למה כל הלחץ הזה!?

קמתי בבהלה כשמחשבה אחת מהדהדת בראשי "איפה הטלפון שלי!?!?!? אני אאחר למשמרת..."

אהבה,

ויק =)