בואו נראה... ש

אוקיי אז הפוסט הזה שונה מהאחרים כי... טוב הפעם הוא לא יהיה כתוב בצמורה המיסתורית והתמימה שלי (אולי קצת תמימה, אבל למי אכפת!).

סופסוף טיפת אושר ורוגע בחיים, התעמתתי איתו, הוא פגע בי והעמתתי. עמדתי על שלי, נתתי אפשרות לראש להירגע ולו הזדמנות לחזור בו, הוא לא לקח אותה, אז חתכתי.

לא יכולה להגיד שהיה קל לעשות את זה, לא יכולה להגיד שלא כאב לי לעשות את זה או שלא כאב שלי שהוא לא חטף את ההזדמנות. אבל... אני לא עצובה!

אני לא בוכה.
אני לא מדוכאת.

אני לא מרגישה כאב בלב.

אני מרגישה... חופשייה!

אני מרגישה הקלה!!

אני חושבת שאני מרגישה ש... התגברתי עליו, לגמרי התגברתי עליו!! (:

אני מרגישה כל כך טוב, אני סופסוף יכולה להתקדם לי בחיים בקו ישר! סוף סוף אני יכולה להמשיך הלאה כמו שצריך בלי להסתכל בעבר.

קיבלתי ניסיון בזכותו ובגללו, ועכשיו אני לא אתן לו להפיל אותי שוב ^^

סוף סוף, קצת אושר!! שמחה ואני מחייכת שוב!

אני כותבת את הפוסט הזה בחיוך והתרגשות וצורחת בתוך הלב שלי בשמחה "יש התגברתי עליו! אני לא חושבת עליו יותר~!"

הייתי חייבת להוציא את זה ובפוסט שמח זה נראה לי האופן הכי טוב שאפשר להגיד!!

פשוט... אושר גדול (:

בברכה,
ש'. (:

בכל דבר בחיים, בכל תקווה
בכל שביב של אושר ושמחה
בכל רגע אחד בודד שמרגישים שהחיים מסתדרים באורח פלא..
תמיד יהיה הפתיל.
תמיד יהיה הניצוץ הקטן, שבנשיפה קטנה של אוויר גורם להכל התפוצץ בבת אחת.
גורם לכל המחשבות, הפחדים, העצבות והדיכאון לצאת החוצה.
הדבר שגורם לך לרצות ולהתחבא מפני העולם כולו ורק למרר בבכי עז.
הדבר הזה הוא הרסני, חזק... פוגעני...
הדבר הזה הופך את עולמך מחדש...
הדבר הזה הופך לניסיון בעתיד, למרות שבהווה הלב פועם.
פועם עוד ועוד... פועם לא סתם.
פועם בכאב.
כאב לב...

והכל התחיל מניצוץ פשוט.
ניצוץ קטן.
ניצוץ של אמת.
של האמת ושל המציאות שבאה לעורר אותנו.

הניצוץ הוא המציאות. המציאות תמיד תגיע אלינו, תהרוס את מה שחלמנו עליו.

רק ניצוץ אחד דרוש לפיצוץ ענק.
ובסוף? רק מחכים לאש שתסיים לצאת, תסיים להתפשט ותסיים לבעור בחוזקה.
מחכים לסיום, ומסתכלים על ההרס שנגרם.

עפר, פחם, מוות... כאב ורוע. זה מה שיש בסוף, זה מה שחווים.

ניצוץ אחד, כדי שכל זה יקרה...
רק אחד קטן.

אחד.