התכווצות

הבוקר קמתי עייפה, לא הצלחתי להעלות בראשי דרך בה אני מקימה עצמי מהמיטה, מתארגנת ומגיעה לעבודה. החלטתי שמגיע לי יום חופש. התקשרתי למנהלת, שיקרתי שיש לי חום והיא מצידה רטנה ואמרה שהיא לא יכולה להתמודד עם חיסורים בחודש הכי עמוס בשנה, אמרתי שיותר משהיא צריכה אותי אני צריכה כסף, והיא השתתקה לרגע ואז איחלה לי שארגיש טוב. המשכתי להתכרבל במיטה החמה, עם כוס נס בידי. כשעה אחרי שתיתי כוס נוספת. בשביבות השעה 11:30 התחלתי לתכנן את המשך היום מבחינת אכילה, כשיש רק חלב, עגבניה אחת ושני מלפפונים בנמצא. בגדול התכנון שלי הוא לאכול ארוחה אחת ביום, ודברים קטנים כשאני חשה ברעב(פירות/ירקות/מרקים). החלטתי שהיום אוכל לחמניה מקמח מלא עם פחית טונה במים. הלכתי לסופר וגיליתי שאזלו הלחמניות הנמכרות כיחידות, מצד ימין במדף התחתון הבחנתי במארז של 3 לחמניות מקמח מלא שצויין עליהן שהן מכילות 128 קלוריות ל100 גרם. החלטתי לקנות את המארז ושמקסימום הוא ישמש אותי במשך יומיים-שלושה. בנוסף קניתי טונה, עגבניות, מלפפונים ותפוחי עץ. הגעתי הביתה, וכמו חזירה שלא יכולה להתאפק, ישר אכלתי לחמניה עם חצי פחית טונה וחצי עגבניה. מספר דקות לאחר מכן הלחמניה השנייה כבר עשתה דרכה אל קיבתי. מכשהבנתי שהסוף של הלחמניה השלישית יהיה זהה, הלכתי מהר אל כיור המטבח וכיסיתי אותה בסבון, כך שלא תהיה אכילה בשום צורה או מצב. התיישבתי על המיטה, מבינה שאכלתי כרגע שתי לחמניות ופחית טונה ובכך אני מרחיקה עצמי מקידומת 6 בשקילה הבאה. התחלתי לשתות כוסות מים ברציפות, סך הכל 5 כוסות בערך. נגשתי אל השירותים, כרעתי מעל לאסלה ודחפתי שתי אצבעות אל הגרון שמכיר אותן כה טוב. בהתחלה המון מים יצאו, בפעם השלישית החל לצאת מה שאכלתי(אחד הדברים שהכי דוחה להקיא זה טונה. זה מסריח פי 5 מהרגיל) ובאיזשהו שלב כבר לא יצא כלום. הרגשתי שרוב האוכל לא יצא עדיין, אז ניגשתי לשתות עוד 5 כוסות מים וחזרתי להקיא, עד שהרגשתי שלא ייצא יותר כלום. זה ממש אירוני שזה קרה יום אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם, שציינתי בו שלא ארזה הפעם בעזרת הקאות ושאני אצליח לשלוט בעצמי. אבל אני כזו שמנה שאני מתנפלת על כל מאכל פחמימתי או שומני בתאווה, לא יודעת שובע או מרגוע עד שהם נכנסתי אל קיבתי, לא משנה באיזו כמות מדובר.

אמנם בהתקף הזלילה הזה לא תקעתי אלפי קלוריות(אני מעריכה שמדובר בגג 450 קלוריות, 500 אם אני אעגל בהגזמה) אבל עצבן אותי שהקצבתי לעצמי לחמניה אחת להיום, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי ואכלתי אחת נוספת. זה הפתרון בשבילי? פשוט לא להכניס אוכל שמגיע באריזות או חבילות הביתה? למה אני לא יכולה לשלוט בעצמי? למה זה הכל או כלום? למה אני לא יכולה להסתפק בקוביית שוקולד וחייבת לבלוע חפיסה שלמה? למה כיכר לחם מחוסלת תוך יומיים? למה אני לא מכירה את תחושות הרעב והשובע? ואיך מתקנים את המוח השמן הזה?

אני באמת מרגישה הכי שמנה שאפשר, ונמאס לי.

עריכה:

מה שאכלתי היום:

4 כוסות נס(120)

שני תפוחים(160)

שניצל תירס לייט(100)

שליש קופסאת שימורים של גרגרי חומוס(115)

סה"כ 495 + השאריות שאני מעריכה שנותרו בבטן מזלילת הבוקר(100) = 600.

רקדתי בבית במשך שעה. שילבתי גם קפיצות והשתדלתי לשמור על דופק גבוה.