כן כן רבותי, אלפי השנים זכרנו את השבת ושמרנו עליה בשביל להגיע לכאן ולקרוא על ליפוף הסיגריה; במשפט המסכם הזה אסיים את הסדרה "התורה נגד המדע".

            ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. [צילום: ויקיפדיה]

                                                                                 -       -       -

זה הפרק האחרון; נמשיך בו עם יום השבת.

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: ובכל הנוגע לצופה – תמו ממדי היקום על כל צבאם, והצופה שולט, הלכה למעשה, בכל ממדי היקום והכוחות הנגזרים מהם.

ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה; וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.

ציינתי לעיל כי כל הסדרות אותן יונק הצופה בפועל- מבטאות את עשייתו. זאת כי לכל סדרה אליה מגיע הצופה, ביוזמתו ומתוך בחירתו, הן של מרכבתו והן של סדרה שאינה קשורה למרכבתו, וכאשר מגיע לסדרה שבחר בה וניצב בראשה- הוא יכול להכריז בקול רם וצלול: לילד הזה פיללתי; את הילד הזה ביקשתי, אלה הם ערכיו ומידותיו ע"פ תוכניות המתאר המשקפות את מהותי ונותנות ביטוי מדויק לרצוני. אפשר להגיד איפוא שכל סדרה בה הצופה בוחר ואותה יונק- היא מעשה ידיו, והכוונה היא לא רק לסדרות החומר של המרכבה שלו כמו של החד-תאי או של הנמלה, כי אם כל סדרה וסדרה שהצופה מדלג אליה ועומד בראשה- מייצגת היא את מהותו ונותנת ביטוי מדויק לרצונו, ומן הדין לקרוא לה "פרי" מעשה ידיו.

על-כן, אחזור בעקבות התורה אל הצופה שלנו:

ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה: וכאשר הצופה נועץ מבט מקצועי בתמונה שהוא עושה, לוקח את מכחולו ביד להדגיש כאן, למחוק כאן, להוסיף שם ולתקן כאן, ובכל שלב ושלב מעשיית התמונה, אפשר להגיד כי סיים בפועל את מלאכתו אשר עשה, זאת כי מתווה התמונה אותה עיצב עד הלום- תמשיך ותתהווה ע"פ הדינמיקה יהוה – גם לעתיד הנראה וגם לעתיד הבלתי נראה ועד לאינסוף. וככל צייר הוא יכול להחליט בכל רגע נתון כי התמונה ששירטט אותה עד כאן היא לשביעות רצונו והגיעה ליעדה הרצוי, או אז וככל צייר מקצועי הוא לוקח לאחור מטר או שניים, מדליק סיגריה ובוהה בתמונה. ובלשון התורה:

וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ככל הנראה התורה היא לא בעד עישון ולכן בחרה בנוסח זה השונה במקצת. בכל תחנה ובכל שלב של עשיית התמונה, השביתה הזו תקפה.

יום השביעי איפוא הוא לא הקצה השביעי שנמתח בתמונת המציאות, כלומר הוא לא מהווה אחד מששת התמונות הטכניות שבחננו שתיים מהן לעיל; יום השביעי ובסך הכל הוא קליק של המצלמה שתפסה את הצופה בשעת מלאכתו, ואותו הקליק תפס את הצייר המקצועי כשלקח לאחור מטר או שניים, ליפף סיגריה, הדליק גפרור ובהה ביצירתו.

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלהים לעשות.

בנימה אישית רוצה לסיים את התמונה הזאת שלקחתי על עצמי מזה מספר שנים, ועכשיו כן ברגע זה אני מסתכל על התמונה ומרגיש שביעות רצון, למרות שאני רק בהתחלה. כן בא לי מאוד להדליק סיגריה עכשיו ומיד, אבל הפסקתי לעשן לפני הרבה שנים ואם אמשיך עם הפסוק האחרון הזה- נשקפת לי סכנה ממשית שאדליק סיגריה. לכן אני משאיר לכם את הפסוק האחרון הזה ואין לי ספק כי אם והיגעתם עד הלום תוכלו לקרוא את מילותיו בקלות. כל מה שאני יכול זה לתת לכם ג'סטה קטנה לפועל "ויברך" שפותח את המשימה שלכם. המשמעות המקראית של הפועל "לברך" דבר- זה לרכך את הדבר ועל ידי זאת להבריך אותו בפניך. עמדתי על זאת ארוכות ביום החמישי והשישי בסדרה שכתבתי.

כן רבותי, אלפי השנים זכרנו את השבת ושמרנו אותה בשביל להגיע לכאן ולקרוא על ליפוף הסיגריה; במשפט המסכם הזה אסיים.

אלברט שבות