אז קודם כל, לכל ה10 אנשים שנכנסו וקראו את הפוסט הקודם שלי (ואני מקווה שבגלל שאני חדש פה, אני לא מתיחס לכניסות שלי עצמי לספירה) - אני אשמח אם רק תגיבו ב"הי", או "שלום" או משהו - שאני אדע שאכן יש מישהו שקורא את מה שאני כותב פה...

הנושא "פחד" ריחף סביבי כל היום. כמו מעין בועה גדולה וחצי שקופה שסבבה אותי. מצד אחד שקופה ודקיקה ומצד שני-נוכחת. כמו בועת סבון צבעונית...

היום עבר בסדר, חוץ מכאב גב שתפס אותי והציק... אבל אחרי ישיבה עם המנהל שלי - בום - הפחד פיצץ את הבועה וממגן וממסך, חטפתי אותו בפנים.

פתאום חזר לקנן בי הפחד - אולי מחר אני אשאר בלי עבודה, אולי לא מעריכים אותי, אולי אני לא בסדר...

היו לי כבר שיחות עם המנהל שלי והוא העיר לי הרבה פעמים על דברים שאני עושה לא נכון (לטעמו). עם חלק מהדברים הסכמתי ועם חלק לא, אבל אני יודע שיש דברים שהם חלשים אצלי ואני צריך לשפר ולעבוד עליהם.

אני עובד עליהם עם יועצת שמסייעת לי ועושה לי סוג של קואצ'ינג והיא באמת טובה ובפעם האחרונה נפתחתי והיה לנו באמת סשן טוב. אבל איך אני יכול לדעת אם אני בסדר מולו? לשאול כל הזמן? זה יהפוך אותי בכלל לחסר בטחון ועמוד שדרה ואני אמור לשדר בדיוק ההפך.

זה תמיד הקונפילקט שאני מרגיש - שאני צריך לשדר חוזק וסמכותיות כלפי חוץ, כשבפנים אני קמל וקטן ומפחד מהצל של עצמי...

ואולי כולם מרגישים ככה, ולא מספרים וזה כמו בסיפור "בגדי המלך החדשים"???

ואוו - זרקתי פה כמה דברים ובילגנתי אותם, אבל אני משאיר את זה ככה... כמו מחשבות באוויר.

כן, הכתיבה פה היא גם סוג של תרפיה עבורי - אני מוציא וכותב ומקיא החוצה דברים... זה יכול לעשות טוב, לא?