http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787heCopyright 2026 36 ומחפש תשובות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=14089667<div align="right" dir="rtl">פסח הגיע - תקופה של אביב, של פריחה, של לבלוב ותקופה של מעבר בין חורף לאביב, בין אפור לירוק, בין חושך לאור. ואהו, מה שעבר עלי בחצי השנה מאז שכתבתי פה לאחרונה... אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. פוטרתי ממקום העבודה שלי - ובגדול - הבוס שלי עשה לי טובה. פשוט לא שידרנו על אותו הראש ואני ניסיתי לשנות את זה ולהלחם בזה ולחשוב שאני אצליח לשנות אותו או להשתנות. וואלה - לא הצלחתי וגם לא היה לי סיכוי להצליח, אבל סתם עיניתי את עצמי. לקום בלי חדווה בבוקר, ללכת לעבודה ולשכנע את עצמי שהוא לא יכעס עלי היום, שהוא יחמיא לי. לפחד מכל ישיבה איתו, מכל הערה, מכל שיחה שהוא עורך בדלת סגורה (אולי מדבר עלי). אז נכון, זה לא נעים שמפטרים אותך (במיוחד לאור העובדה, שהשימוע שנערך לי היה ברובו מופרך (וחלקו מדוייק להחריד)), אבל וואלה - זו היתה יציאה לחירות. יציאה ממקום שגרם לי סבל לחופשי. לדעת שאני טוב במה שאני עושה, שאני מצויין במה שאני עושה ואם הוא לא ראה את זה, אחרים יראו את זה. זה לא קל להיות בבית וללא עבודה, אבל לאט לאט אני מתחיל להבין (אני מקווה) שאני צריך לחזק בעצמי את הערך העצמי שלי ולא לקבל אותו ולהיו</div>Wed, 16 Apr 2014 21:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=14089667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=14089667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13955234<div align="right" dir="rtl">עברו כמה ימים מאז עדכנתי את העמוד שלי. זה מוזר לי, אני חייב להודות - אני יודע שיש אנשים שקוראים אותו ואני לא מכיר אותם ונפתח בצורה הכי הכי עמוקה שלי. אפילו לחברים הכי טובים שלי אני לא נפתח בצורה כזו... אבל אולי זה אחד היתרונות של המדיום הזה... לא סיפרתי עד היום, אבל אני כבר כמה שנים מטופל בכדורים נגד חרדות ודכאון. יש תקופות טובות יותר איתם ויש תקופות פחות טובות. לאורך השנים, בכל פעם שהתחלתי כדור חדש (כי הקודם הפסיק להשפיע), היתה השפעה טובה ואז לאחר זמן (והעלאת המינון לרוב) זה נעצר והדרדר. כמובן שאני לא מחליט על זה באופן אישי, אלא מול הפסיכיאטרית שלי (שהיא מקסימה וחמודה ומדהימה). ולמה אני מספר את זה? כי לפני שבוע היא החליטה לנסות להחזיר אותי לציפרלקס, שבעבר הראה את השיפור הכי טוב. ואני כבר שבוע לוקח אותו (במקביל לעוד דברים, אבל היי - צריך לשמור כמה סודות, לא? ). הבוקר קמתי עם אנרגיות ועם מצב רוח טוב - משהו שכבר מזמן לא חוויתי. מעבר לכך היו לי אנרגיות מטורפות היום - קיפולי כביסה, גיהוצים, הכנת אוכל (ולא סתם סנדויץ'). וגם עכשיו, למרות שיום שבת ויורדת החשיכה (דבר שמאז ומעולם העצי</div>Sat, 02 Nov 2013 18:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13955234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=13955234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13950139<div align="right" dir="rtl">התרגום של הכותרת היא "חייה את הרגע"... אני מאוד מאמין בזה, אבל, כתמיד, לא מצליח ליישם. אני כתמיד דואג - מה יהיה, מתי, למה, כמה... ??? או דבר עם "הכל זה לטובה" - קל להגיד, קל להצהיר, אבל בפועל... עלה איסתור. אני כל היום הולך עם זה בראש, מתכנן תכנונים - לפי דפ"אות שונות - אם יהיה ככה, אז אני אעשה ככה ואם אחרת, אז אני אעשה אחרת... אני מנסה שלא לקנא באחרים, כי לכל אחד יש את "החבילה שלו", אבל במשהו אחד כן - ביכולת לשים דברים מאחוריהם, ביכולת שלא לדאוג עד שלא צריך. בהארי פוטר אמר פעם האגריד - כשיבוא משהו שנצטרך לדאוג, נדאג ממנו ובינתיים נהנה - וואלה, זה נכון. אבל אני חי כל הזמן עם 80 דברים שרצים בראש ודואג מדברים שעוד לא קרו אפילו... איפה מוצאים את השלווה ואת השקט? איך "חיים את הרגע"? אולי לכם יש רעיון???</div>Sun, 27 Oct 2013 19:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13950139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=13950139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13948067<div align="right" dir="rtl">היי, עובר עלי יום מוזר ומעצבן, שמצטרף לו לשבוע מזעזע ולתקופה אחרונה שלא משהו (אחרונה בלשון המעטה...). ושוב אני אוכל את עצמי על ההתנהגות שלי מול הבוס שלי. אני כ"כ רוצה להרשים אותו, לעשות את העבודה לשביעות רצונו ואני מרגיש שאני עושה הרבה דברים טובים ואפילו מעולים, אבל נופל בכל פעם במשהו אחד שפוגם בכל מה שאני עושה. ואח"כ כשאני חושב על זה, אני אוכל את עצמי והחרדות שלי עולות, צפות ומשתלטות עלי. וכשאני חושב על מה שקרה אתמול, אני פשוט כועס על עצמי - איך נתתי לעצמי ליפול במלכודת של עצמי. איך???? ולמה???? וזה לא הפעם הראשונה או היחידה שלי בחיים שאני כועס על עצמי בנושאי העבר. אני לא מסוגל להניח לו מאחור ולהתקדם קדימה, אני כל הזמן "חופר" בו, מנסה לחשוב איך ומה היה ואיך יכולתי לשנות... גם כשאני אומר שאני שם אותו מאחורה, אני לא באמת שם אותו. לא מסוגל להתנתק. פשוט לא. למה? מה דפוק בי???? </div>Fri, 25 Oct 2013 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13948067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=13948067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13946577<div align="right" dir="rtl">אחד השירים שאומרים הרבה ומספיק להקשיב להם בשביל להבין הרבה... </div>Wed, 23 Oct 2013 20:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13946577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=13946577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13944926<div align="right" dir="rtl">אז קודם כל, לכל ה10 אנשים שנכנסו וקראו את הפוסט הקודם שלי (ואני מקווה שבגלל שאני חדש פה, אני לא מתיחס לכניסות שלי עצמי לספירה) - אני אשמח אם רק תגיבו ב"הי", או "שלום" או משהו - שאני אדע שאכן יש מישהו שקורא את מה שאני כותב פה... הנושא "פחד" ריחף סביבי כל היום. כמו מעין בועה גדולה וחצי שקופה שסבבה אותי. מצד אחד שקופה ודקיקה ומצד שני-נוכחת. כמו בועת סבון צבעונית... היום עבר בסדר, חוץ מכאב גב שתפס אותי והציק... אבל אחרי ישיבה עם המנהל שלי - בום - הפחד פיצץ את הבועה וממגן וממסך, חטפתי אותו בפנים. פתאום חזר לקנן בי הפחד - אולי מחר אני אשאר בלי עבודה, אולי לא מעריכים אותי, אולי אני לא בסדר... היו לי כבר שיחות עם המנהל שלי והוא העיר לי הרבה פעמים על דברים שאני עושה לא נכון (לטעמו). עם חלק מהדברים הסכמתי ועם חלק לא, אבל אני יודע שיש דברים שהם חלשים אצלי ואני צריך לשפר ולעבוד עליהם. אני עובד עליהם עם יועצת שמסייעת לי ועושה לי סוג של קואצ'ינג והיא באמת טובה ובפעם האחרונה נפתחתי והיה לנו באמת סשן טוב. אבל איך אני יכול לדעת אם אני בסדר מולו? לשאול כל הזמן? זה יהפוך אותי בכלל לחסר בטחון ו</div>Mon, 21 Oct 2013 21:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13944926http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=13944926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13943959<div align="right" dir="rtl">שלום לך, אני לא מכיר אותך, אבל כנראה איכשהו "התגלגלת" לכאן, אז שלום. תודה שאתה קורא את המילים שלי - אותן מילים שעוזרות לי להתמודד, לפרוק, לבטא את הפחדים הכי עמוקים שלי. והעובדה שאת\אתה קוראים פה, נותנות לי את הכח והמוטיבציה לכתוב ואולי, באמצעות זה, למצוא תשובות ובשתי מילים - לפחד פחות. הפחד זה משהו שמלווה אותי מאז ומתמיד. פחד ממה? ממה לא... - בריאות, איבוד הורים, איבוד עבודה, מחסור בכסף, להזדקן לבד, מוות, רעידות אדמה... ברור לי שכולם פוחדים, אבל אני הרבה פעמים מרגיש, שהפחד הוא זה שמניע אותי וגורם לי לקבל החלטות. הרבה פעמים אני מחליט וזה סבבה, אבל לבצע - זה כבר משהו אחר... למשל זוגיות - אני יכול להכריז בכל מקום שאני רוצה זוגיות, ולקבוע דייטים עם אנשים - אבל תכל'ס אני מת מפחד - לאבד את העצמאות שלי, לאבד את הלבד שלי, את האני שלי... מפחד לתת למישהו אחר להכנס לבועה שלי. אמרתי פעם למישהי שטופלתי אצלה, שאני מרגיש שכל יום אני יוצא לקרב - להלחם בפחד ולחיות. היא היתה בהלם מהמילים הללו, אבל מה לעשות שככה אני מרגיש? אני מרגיש שבכל פעם שיוצאים מהבית, יוצאים לקרב - על הכרה, על אהבה</div>Sun, 20 Oct 2013 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (36 ומחפש תשובות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839787&blogcode=13943959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839787&blog=13943959