לקראת הסוף זה פרפורי גסיסה..
הגלים במכונה אולי זזים אבל המוח כבר מת וכשהמוח מת, תחלום כמה שבאלך אבל גם עדר של פילים כנראה לא יזיז אותך.
לפעמים הוא מזיז איזה יד, או ממצמץ בעיניים אבל אני והוא לא באותו עולם כבר.
הוא ברקיע השביעי ואני בגיהנום, קמה כל בוקר בלי טעם והולכת לעבוד בעבודה המסריחה בבית הקפה ובדרך חזרה עוברת לראות אותו שוכב שם כמו עציץ, מלטפת לו את השיער כאילו הוא בכלל יודע שזאת אני ולא מפנטז על ההיא מהקורס מ״כים המזדיין שלו.
לפעמים אני תוהה אם הוא בגד בי אבל עכשיו אני כנראה כבר לא אדע וכל מה שאני מחכה לו בתכלס זה ההתענגות על הצליל של הסוף, על פרפורי הגסיסה.
על לשמוע את הנשימה האחרונה ואז את הצפצוף, אני יודעת שהצפצוף הארור הזה ייתן לי את סגירת המעגל שכל כך חיכיתי לה.
ובכל זאת גם אחרי שאני אנתק אותו מהמכונה אני לא מאמינה שהוא יסבול כמו שסבלתי בגללו. לא מאמינה שהוא יכאב את מה שכאבתי כששיחררתי ממנו ועכשיו אפילו שאני כבר לא אוהבת אותו בכלל אני באה כל יום רק בשביל אולי לזכות לראות את הסוף.
זה כבר החודש העשירי של הביקורים ומרוב תסכול היום בבוקר כשהגעתי לבית הקפה ריססתי את כולם.
רובה אוטומטי, 3 מחסניות והקדשה אישית עם כל כדור וכדור מחורבן.
הרעבת אותי לפרפורי גסיסה ועכשיו תישא בתוצאות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
