http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063Nothing lasts forever..heCopyright 2026 mrs.understood. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14824971<div align="right" dir="rtl">בתקופה הקרובה לבריאת העולם והאדם נדרשנו לבחור מילה. אמנם זה היה אולי כמה שנים אחרי חטא התפוח ואיבוד התמימות, אבל ההתקדמות בסולם האבולוציוני באה בהדרגה ובהתחלה יכולנו לבחור רק מילה, מילה אחת יחידה שתייצג אותנו ושבה נוכל להשתמש. ואני בחרתי במילה אהבה מבלי לדעת כמה היא יכולה להכיל במשפט. בחרתי במילה שרדפה ועטפה אותי כל יום וכל לילה, המילה שמנעה ממני שינה. לפעמים כי הייתה שם ולפעמים כי נעלמה, אבל בנוכחותה ובחסרונה השינה נעלמה. עברו כמה שנים עד שהבנתי כי עשיתי בחירה מוטעית וכי המילה אהבה היא כלל אינה מילה, אלא מחוייבות. מחוייבות שעוד לא רציתי למלא- רציתי לחיות את החיים וכשבחרתי במילה הזאת לא שקלתי בכלל את המשקולות שהיא מביאה איתה. כמה עשורים עברו ומאחר והתקדמנו במעלה האבולוציה קיבלנו צ׳ופר חדש. השתדרגות ממילה אחת- למשפט שלם. נתנו לנו יום אחד בלבד לבחור את המשפט שאיתו ניאלץ להעביר את העשורים הבאים והתנאי היחיד לבחירת המשפט היה שעליו להכיל את המילה שנבחרה לפניו. את כל אותו היום בזבזתי חסרת שינה במיטה שלי מתלבטת וחושבת איך אני מסירה מעליי את המשקולות של המילה הזאת שהפכה להיות כל מה שסלד</div>Tue, 09 Aug 2016 16:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14824971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14824971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14820916<div align="right" dir="rtl">העקבות שלנו כבר הפכו לשורשים בתוך ההר הזה. הולכות הלוך וחזור על אדמה שרק מחכה לבלוע אותנו ואת בשלך, הולכת עם הידיים באוויר מחפשת משהו להיאחז בו.. אם היו שואלים אותך פעם מה יש לך לחפש במזרח היית עונה שהניגוד בין האופי שלך לשאננות שם יעשו לך טוב, אבל בפועל חודשיים וחצי לתוך איזה כפר נידח עם שאריות ניחוח של אורז מהול בעשן של ג׳וינט הציפו בך איזה דמות אחרת שמתוך הפחד להיות לא בשליטה עצמית השתלטה עלייך ושינתה אותך לגמרי.. מן תערובת של אדישות וזריקת זין ברמות שלא הכירו בך ומן שקיפות של חוסר בטחון עצמי שהפך למרדף אחרי המצאה של מישהי חדשה שהיא לא באמת את, היא גם לא אני אבל יש בה משהו משתינו וגם שום דבר מאף אחת מאיתנו. אני מהדקת אליי את הרצועות של התרמיל ומוודאת שהכל במקום ואת בינתיים ממשיכה ללכת הלוך וחזור על אותן עקבות תוך כדי שאת זורקת מעלייך כל דבר שמושך אותך למטה.. אם זה תיק, בגדים או כסף- הכל עף ממך ונעלם במורד ההר משאיר אותי אובדת עצות.. אם הייתי חושבת שלדבר איתך יועיל במשהו הייתי מעמידה אותך במקום ממזמן, אבל אני מכירה אותך כמעט כמו שאני מכירה את עצמי ודיבורים לא יעזרו פה. את צרי</div>Wed, 27 Jul 2016 16:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14820916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14820916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14807953<div align="right" dir="rtl">אתמול כשהייתי בדרך חזרה הביתה עברתי כרגיל דרך הגן שעשועים הישן שמול הבניין שלי ותוך כדי ההליכה שמתי לב שמונח ארגז קרוע כזה מתחת לאחת הנדנדות. התקרבתי לארגז ובתוכו, מפוחד עם עיניים ענקיות שכב לו חתול קטן קצת פצוע, הסתכל עליי במבט כובש וכאילו קרא לי לקחת אותו הביתה. אחרי כמה התלבטויות החלטתי שלא מתאים לי להכניס אליי ככה חתול הביתה, ועוד חתול שאני לא מכירה? אני בכלל בנאדם של כלבים! לא מאמינה שאפשר לסמוך על חתולים אבל משהו במבט שלו..משהו בעיניים קנה אותי. עוד באותו לילה חזרתי לגן השעשועים והבאתי את החתול הקטן אליי הביתה. בימים הראשונים ראיתי שהוא עוד קצת מפחד ולא מכיר את המקום, נזהר בכל צעד, מתאמץ לקנות את האהבה שלי בליקוקים קטנים והתלטפויות ובסוף באמת התאהבתי. החתול הקטן מילא לי איזה חור קטן בלב שלא ידעתי שהיה שם בכלל.. ואז אחרי כמה חודשים התחילו לצוץ הבעיות..כל פעם שהייתי עוברת מולו הייתי זוכה לשלל שריטות ונשיכות מוסוות במתיקות של משחק. אבל מה שהפתיע אותי שבכל יום מחדש הוא ידע לשרוט ולהכאיב בדיוק במקום שבו הכאיב יום לפני זה, דואג להשאיר סימנים שכנראה כבר לא ייעלמו. ניסיתי להס</div>Mon, 13 Jun 2016 21:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14807953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14807953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14796940<div align="right" dir="rtl">אתה טס לחלל. אחרי כמה שנים טובות של אימונים ומבחנים אתה סוף סוף טס לחלל. למעשה, אתה כבר בחצי הדרך חזרה מהירח לכדור הארץ ואתה טס באיזה מיליון קילומטר לשניה וזה כל כך מהר שלוקח לך כמה שניות לעכל שאתה בכלל מתרסק. אז אתה מתרסק באיזה מיליון קילומטר לשניה והחלקים במעבורת שלך כבר לא מצליחים לעמוד בחום המטורף הזה ומתפרקים אחד אחרי השני. בסופו של דבר אתה נשאר עם כיסא וחגורה כשכל החלקים האחרים כבר התפרקו ועכשיו תור הגוף שלך. כל האיברים בגוף שלך מתחילים להתעופף אחד אחד במהירות מטורפת מעל אוקיינוס עצום וכשאתה מבין שכבר אין תקווה אתה מחכה שיתחילו לעבור לך החיים מול העיניים, כי ככה זה כשעומדים למות אבל המחשבה היחידה שרצה לך בראש זה איך לעזאזל היית שבוע על הירח בלי הקסדה והחליפה המגוחכת הזאת?! אתה בועט ברגע של אינסטינקט מוזר באוויר ומתעורר מהחלום ההזוי הזה באיזה דירה חשוכה בדרום תל אביב עם ריח של קיא ואלכוהול כשכל הפרצוף שלך מרוח באיזה שאריות מעוגה ענקית. לוקח לך כמה שניות להבין איפה התרסקת עד שאתה קולט שהחשפנית שקפצה מהעוגה מנופפת לך מהקצה השני של החדר כבר כמה דקות וצורחת שתביא את המפתח לא</div>Mon, 09 May 2016 16:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14796940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14796940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14794746<div align="right" dir="rtl">אז מה אם הוא אומר שהוא יודע מה את צריכה? את לא יודעת בעצמך מה את צריכה ואת באמת תתחילי להאמין עכשיו לאיזה קוסם ברחוב? גם כן קוסם..ספק אומן חושים ספק מישהו שמנסה לפלח לי את הארנק בזמן שהוא מבקש ממני לבחור קלף. בוחרת קלף בוא נגיד שזה 9 לב, הוא מערבב את הקלפים ושולף לי 4 תלתן שחור עם חיוך משכנע ואני מהנהנת בנימוס כי גם ככה לא תכננתי לעצור שם בכלל.. מתקדמת תוך כדי שאני מוודאת שהארנק שלי נשאר במקום ודי מופתעת שהוא באמת עדיין בכיס האחורי אבל פתאום קולטת שהלך השעון.. מסתובבת אחורה שניה מאוחר מדי בשביל לגלות שחוץ מאבק לא נשאר שם כלום. הייתי מנסה לרדוף אחריו אם לא הייתי קולטת שאני מאחרת אלייך כבר אבל בעצם איך אפשר לקלוט שאני מאחרת אם גנבו לי עכשיו את השעון?? עולה במדרגות של הבניין שלך, קצת יותר עצבנית מבדרך כלל. מכינה את עצמי לשיחה הקבועה שלנו תוך כדי דפיקה בדלת ואת פותחת בשרוואל, גופיה ומבט מנחם.. אני לא צריכה יותר מלהיאנח בשביל שתביני מה הולך ואת מתחילה בהטפה הקבועה שלך. ״תפסיקי לבחור את הגברים שיעשו לך רע״ אני מהנהנת בנימוס בודקת שהארנק עדיין במקום כי השיחה הדפוקה הזאת מתחילה להרגיש</div>Tue, 03 May 2016 14:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14794746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14794746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14794062<div align="right" dir="rtl">אני מקווה שזה עושה לך טוב שהורדת מהערך שלי.. אני מרגישה כמו העיתון היומי שמחלקים בכניסה לרכבת, שאם כבר תיקח אותו זה בשביל למלא את התשבץ המסריח ואם יש לך מצב רוח אולי לקרוא גם איזה הורוסקופ שלא באמת ישנה משהו ביום שלך.. מעולם לא רציתי אותך בשביל עצמי, אבל שתיים באותו יום? זה נשמע כמו איזה בדיחה על מבצע בסופר ולא כמו ההרגשה המבחילה שמסתובבת לי בגוף עכשיו. אני מקווה שהיא הייתה שווה את זה שאני נגעלת מלהסתכל עליך עכשיו כי אם להגיד את האמת, אני עוצרת את עצמי מלנגב את הרצפה עם הפרצוף שלך כי זה מבחינתי הרמה שהצלחת להביא אותי אליה והרמה שאני מרגישה שאתה שווה לה. מאחלת לך שרכבת הבחורות שעוברת דרך הדלת שלך יביאו לך אושר יום אחד ולא רק מחלות ואני מאחלת לעצמי לא לדפוק יותר על דלתות שאני לא באמת רוצה להיכנס דרכן. שיהיה לך יום טוב וחיים מאושרים י׳חתיכת בן של זונה. </div>Sun, 01 May 2016 14:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14794062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14794062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14791890<div align="right" dir="rtl">אנחנו מטפסים על עץ והוא כל כך גבוה שאני מסתכלת על הצמרת שלו ונדמה לי שהיא נגמרת בעננים. מטפסים על עוד ענף ועוד ענף כשכל אחד שדרכנו עליו כבר מתפורר ונשבר ואין ברירה חוץ מלהמשיך למעלה. השמועה אומרת שבסוף העץ מתחבא לו איזה ברווז שמטיל ביצי זהב ואם להגיד את האמת, אני עולה לא בשביל הכסף, אלא נטו בגלל שאני מרגישה אותך נושם בעורף שלי, מסתכלת למטה ורואה אותך מתחתיי. קרוב מספיק בשביל לתפוס לי בעקב ולמשוך אותי למטה ביחד איתך.. אני ממשיכה לטפס ובמבט חטוף מבחינה לרגע באיזה נוצה שמתעופפת ברוח ונופלת למטה ומבינה שהסוף קרוב יותר משחשבתי.. עוד כמה ענפים שנשברים ונעלמים, עוד כמה נשימות בעורף ומשיכות בעקב ואני מגיעה עד לצמרת. מתיישבת על אחד העננים ונושמת לרווחה, לא לפני שאני שולפת מסור ומנסרת את הגזע של העץ מהר לפני שתצליח להגיע. אני שומעת את הגזע נופל ואותך כבר לא ורק אז אני מבינה את הטעות שעשיתי ושאין לי איך לרדת. יושבת על ענן כמו באיזה סיפור מאגדה עם ברווז שמטיל ביצי זהב בידיים, וכמה שרע לי עכשיו אי אפשר לתאר במילים. אני מסתכלת למטה ולרגע מנסה לדמיין אותך תופס בעקב של מישהי אחרת שממהרת</div>Sun, 24 Apr 2016 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14791890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14791890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14789646<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת איפה אני שמלה קרועה מלאה בעפר, שוכבת מאובקת על ערימת אבנים וחול מול אגם כל כך כחול שנדמה כאילו הוא בלע את השמיים. אני מנסה לקום אבל הרגליים שלי מלאות בכל כך הרבה שריטות וסימנים שאני מתפלאת בכלל שהן עדיין מחוברות אליי.. אני זוחלת לכיוון האגם, בשביל לשטוף מהפנים ומהפה את הטעם של הדם שמערפל אותי וכשאני נמצאת ממש מעל המים אני רואה השתקפות, והיא לא שלי. באופן מפתיע זאת גם לא ההשתקפות שלך, זאת ההשתקפות שלה. של כל מה שרע בי שטוב בה, השתקפות מושלמת כזאת בצורה שצובטת. אני מכניסה את הראש למים וצועקת הכי חזק שאני רק יכולה וזה הדבר האחרון שאני זוכרת שקרה עד שהגעתי לכאן. אני לבושה בחלוק לבן ויושבת במסדרון כשלוריד שלי מחובר חוט כזה עם שקית שלא באמת ברור אם הוא מכניס לי נוזלים או שואב ממני כל טיפת שפיות שעוד נשארה. אני שואלת את הפקידה בקבלה מה אני עושה כאן ולאחר רפרוף מהיר בתיק שלי היא מסבירה לי שאבחנו לי הפרעה בקצב הלב ושאני חייבת להיכנס לניתוח. ״מה זאת אומרת הפרעה?!״ אני שואלת בטון טיפה יותר מאיים משהתכוונתי ומאחוריי מסתדרים כבר כמה אנשים, מנסים לסחוט טיפת רכילות כדי למלא את ה</div>Sun, 17 Apr 2016 17:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14789646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14789646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14778338<div align="right" dir="rtl">הייתה תקופה שהיינו שקופים, ככה שרואים את כל הורידים והעורקים בגוף ואת הדם שזורם בהם ואת החשמל. החשמל הזה שמבטא כל רגש בגוף, הזרמים האלה, משהו שהיום כבר אי אפשר להסביר במילים.. הייתה תקופה שכשהייתי נוגעת בך כולך היית מתחשמל וקם לחיים, תקופה שהייתי מצליחה להריץ לך את הדם בגוף במבט והיום כל פעם שהיד שלי נוגעת בטעות בשלך אז הדבר הראשון שקורה זה קצר מפוצץ ואחריו חושך. חושך מוחלט. המכה התשיעית הייתה מכת חושך, ושמעתי פעם איזה פרשן מסביר שזו אולי המכה הכי גרועה כי אנשים לא יכולים להסתדר בחושך. הם נהיים חסרי יכולת, כמוך כשאתה עומד מולי. אני רוצה שתדע לחשמל אותי, אני רוצה שתדע להבין כמה הדם בגוף לא אומר כלום מבחינתי כמו שאומר זרם אחד קטן. אני נמצאת באולם מלא בפנסים שכולם ממיסים אותי לאט ומדמיינת אותך וקצר. אומרים שבסופת ברקים הכי מסוכן לעמוד באמצע שדה פתוח כי הברק הראשון שיחפש איפה לפגוע יכה בנקודה הכי גבוהה. אני עומדת בשדה הפתוח עם ידיים פתוחות ומחכה לך, אתה בא? </div>Tue, 05 Apr 2016 12:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14778338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14778338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14765474<div align="right" dir="rtl">אתמול בלילה, בחלום השמיני חלמתי שאני לוכדת חלומות. רצה בשדות של עננים ועשן עם רשת קרועה על מקל ורודפת חצי אבודה אחרי שברי חלומות של כל האנשים שהכרתי. נתפסו אצלי ברשת דברים גדולים יותר משיכולתי לשאת..חתול שחור גדול בלי עין, הליצן המפחיד שהעיר את ההיא בלילה ובין סוכריות על מקל ונפילות לתהום תפסתי אותך בחלום, מטייל חצי בהיי מאווירה ברחובות של הודו. שלוש שעות של מרדף מיותר לקחו לי בשביל לנסות להכניס אותך ברשת מבלי שהצלחתי להבין שאתה גדול מדי עליי ועליה.. ואז ברגע אחרון של ייאוש שאלתי אותך לאן אתה הולך ומלמלת איזה משפט בשפה לא ברורה שבתרגום חופשי אומר ״אדם לאדם זאב״. ואני שלא מבינה משפטים כאלה מתעמקים, העזתי בחוצפתי לשאול למה אתה מתכוון תוך כדי שהפכת לענן אחד גדול ונעלמת ברקע. בבוקר כשקמתי, לא זכרתי איך לדבר ורק יללות לא ברורות יצאו לי מהפה תוך כדי שאני מנסה להשתחרר מאיזה רשת חלומות סבוכה עם שאריות זיכרון של הרחובות בהודו וסוכריות על מקל.. </div>Wed, 30 Mar 2016 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs.understood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=839063&blogcode=14765474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=839063&blog=14765474