Stay Awake.

קול פיצוץ נשמע באוויר, כתם צבעוני מתפוצץ ומרעיד את החדר ברעש צורם. צרחות וצווחות, חיוכים וצחקוקים. רק אני בצד, לבד. האוזניות תחובות עמוק באוזניי, חיוך לא נגלה על שפתיי; ארשת פניי אדישה - שום רגש לא נגלה. צמודה לקיר המקרר את גבי, שיערותיי כוילון מסתירות אותי. מדוע אני עושה זאת? שואלת את עצמי. מדוע? הרי חיי טובים, חבריי אמיתיים, אז מדוע אני בצד? לא משתתפת במרחץ הדמים הקרוי 'מסיבה'. עיניי מושפלות מטה, עוד צליל 'בום!' מקפיץ את רמת הצרחות בחדר, העוברות מבעד לאוזניותיי. המוסיקה צורחת באוזניי בוול ווליום, כי ככה בחרתי - לא לשמוע אף אחד מלבד המוסיקה. אך מדוע? שואלת אני את עצמי שוב ושוב, מדוע אני הורסת לעצמי? גיליתי את התשובה לאחר זמן מה של בדידות ושל טבילה בחרטה -
אני טיפשה.

מסקנה: אני טיפשה, פעולותיי מטומטמות ומחשבותיי עוד יותר.

מדוע איני מסוגלת להבין שחיי טובים? מדוע איני מסוגלת להבין, שלהיות בצד - זה רע? מדוע איני מסוגלת להבין.. שחבריי אמיתים?  מדוע איני מסוגלת לענות לעצמי על כך? תענו לי, מדוע? אני נואשת למענה ממישהו, נואשת להבין את עצמי. סליחה על החפירה הנקראת 'אני'.