התמכרתי ללהקה הזו, היא פשוט אדירה. השירים שלהם מבטאים המון, והמילים ממש מתארים את הרגשות שלי. אני ממש ממש ממש ממש ממליצה על הלהקה הזו, (רוק לשלטון!) כי פופ זה מסריח.
לא רק שהמוזיקה הזו מדהימה, היא גם מעוררת המון מחשבה.
בקיצור - מוזיקה אדירה.
כתבתי משהו בהשראת השיר שלהם, Bring Me To Life
(השיר השני באלבום Fallen)
עומד על סף מוות, הקצה,
חי את החיים כמו שאני רוצה,
מועד, ידיי אוחזות בחוזקה,
מיילל כמו חיה מוכה.
מטפס יד אחר יד,
מגיע לקצה, סכין חד,
מנסה להכשיל,
מנסה להפיל.
נפילה ארוכה,
צרחה עמומה,
יד מחזיקה אותי,
מבריחה אותי מעצמי.
צועד על הסף,
מרגיש כאילו עף,
בין הסכנה והביטחון,
בין הקלה לאבדון.
אני בטוחה שכמה מכם, לפעמים עומדים על הקצה, הסף.
אני לפעמים עומדת שם, בין הכישלון לניצחון, בין החיים והאבדון, בין חלום למציאות. אפשר לומר שאני חיה על הקצה (יאי איירוסמית' והשיר living on the edge) לפעמים אני מועדת, וכמעט נופלת, אבל תמיד מישהו עוזר לי לקום ולטפס. לפעמים אני אפילו מטפסת לבד, זה אולי קשה אבל צריך ללמוד להסתדר לבד לא?
האמת יש פעמים מעטות בהם נפלתי, מעדתי אל תוך הכישלון והאבדון, רגעים בהם הייתי אבודה לגמרי ולא ידעתי לאן לפנות, הרגשתי חנוקה, בתוך חדר קטן ואטום סוגר עליי מכל הכיוונים. אתם הרגשתם פעם את ההרגשה הזאת? כאילו שאתם במבוך עצום בלי מפה. זאת הרגשה לא נעימה, אפילו די כואבת. אני לא ממליצה לאף אחד לחוות את זה.
קרה לכם פעם שפשוט.. הרגשתם לא מועילים? פשוט.. הייתם רוצים להיעלם מהעולם.
אני בטוחה שכל אחד ואחת מכם חווה את זה. אם זה נבע מחרם, מריב, עניין משפחתי, או כל דבר אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
