1. השחקן הכי טוב שאין שום תואר רשמי לתת לו: חסן
ווייטסייד, מיאמי. הוא לא רוקי העונה מפני שהוא לא רוקי, הוא לא השחקן המשתפר של
העונה מפני שהוא לא שיחק בליגה מאז 2011, הוא לא שחקן ההגנה של העונה למרות ששיחק
כחצי עונה (48 משחקים) אבל רק לאנתוני דייויס יש יותר משחקי 6+ חסימות ממנו (גם
לגובר ואיבקה יש כמות זהה, 4), הוא לא בחמישיות העונה מפני שבוגי, הגאסולים
ודיאנדרה אמורים לתפוס את כל העמדות הללו (זוכרים פעם, כשהווארד, היברט ונואה היו
שלושת הסנטרים הטובים בליגה? נראה כאילו עברו שנים). סיפור סינדרלה? למי קראתם
סינדרלה?!?
2. קרב ה-WWF הטוב ביותר: חסן
ווייטסייד, מיאמי, נגד אלכס לן, פניקס. אתם בטוחים שלאיש הזה רציתם לקרוא סינדרלה?
3. הרכש הגרוע ביותר: לאנס סטיבנסון, שארלוט. מה יכול לקרות כשיש
לך קבוצה מבטיחה עם מאמן טוב, סנטר חזק ורכז זריז, ואז אתה מצרף את השחקן השני הכי
טוב של הקבוצה שמתחה את אלופת האיזור לשבעה משחקים, כשהבוס שלך, הכדורסלן הגדול אי
פעם, מפמפם לו את האגו ומגדיר אותו כ"לברון סטופר"? 8.2 נקודות, 17.1 אחוז לשלוש (הגרוע ביותר בכל הזמנים עם 100 זריקות לפחות) ומקום 11 במזרח, זה
מה שקרה.
4. פרס "כמעט וכבר הצלחתי, ופיקששתי" על שם דני סנדרסון: גוראן דראגיץ', שסחף את פניקס לעונה וחצי נפלאות, דרש טרייד שפירק את
המועדון כשהוא באמצע מאבק על המקום השמיני, עבר למיאמי ולא הצליח להעפיל איתה
לפלייאוף. אחריו, תיקו בין טיישון פרינס, שפתח בממפיס (עלתה לפלייאוף), המשיך לבוסטון (עלתה
לפלייאוף) וסיים בדטרויט (לא עלתה לפלייאוף); וברנדן רייט, שפתח את העונה בדאלאס (שסיימה
שביעית), עבר לבוסטון (שסיימה שביעית), וסיים בפניקס שלא הצליחה להגיע לפלייאוף.
5. פרס "בשביל זה עברתי?": כאשר רג'ון רונדו נשלח מבוסטון לדאלאס, המאבריקס היו עם 70% הצלחה והסלטיקס על 42% הצלחה; מאז שעבר,
המאבריקס ירדו ל-56% הצלחה והסלטיקס עלו ל-52% הצלחה; שתי הקבוצות סיימו במקום
השביעי באזור שלהם.
6. פרס "אינסטנט אופנס בשני צדי המגרש" על שם הכינוי שהצמיד
צ'ארלס בארקלי לקאטינו מובלי: אנס קאנטר. מאז האולסטאר, והטרייד שהביא את הסנטר הטורקי מיוטה,
הת'נדר יצרו את ההתקפה החמישית היעילה ביותר בליגה, אבל את ההגנה הרביעית הגרועה
ביותר, והשלישית הגרועה ביותר בצבע (45.9 נק' לערב ליריבות); קאנטר עצמו עלה
לממוצעים אדירים של 18.7 נקודות, 11 ריב', 56.6 אחוז שדה... והיריבות קלעו עליו
110.4 נקודות לכל 100 התקפות. המאזן של הת'נדר איתו: 12:17. המאזן של יוטה בלעדיו:
10:19.
7. פרס "הביף הטוב ביותר שאף אחד לא שם לב אליו": אנס
קאנטר נגד טרבור בוקר. לפני הביקור של אוק סיטי ביוטה, אמר קאנטר: "רק אחרי
שהגעתי לאוקלהומה סיטי, הבנתי באיזו מקצוענות קבוצות NBA צריכות להתנהל".
האולם הרג אותו בשריקות בוז, הג'אז ניצחו, בוקר סיכם: "הוא שוב השיג את
המספרים שלו, והפסיד". קאנטר הגיב: "אני מאוכזב שהפסדנו לקבוצה שאפילו
לא בפלייאוף". אחרי שאוק סיטי נשארה בחוץ, בוקר שלח את המהלומה האחרונה:
"אני שמח שלא הפסדנו לקבוצה שאפילו לא בפלייאוף".
8. פרס "הקבוצה הישראלית ביותר": יוטה ג'אז. טרבור
בוקר, בני השרון; ג'ו אינגלס, מכבי תל אביב; אלייז'ה מילסאפ, אשדוד.
9. פרס "זריקת הסבתא הטובה בכל הזמנים": פעם
שלישית טרבור בוקר.
10. פרס "הקאמבק הטוב ביותר למקום בו התחלת את הקריירה
המקצוענית", בסדר עולה: במקום הרביעי, קווין גארנט (98 דקות כדורסל במדי מינסוטה); במקום
השלישי, טיישון פרינס (הראה הבזקים של פרינס הישן והטוב במדי דטרויט); במקום השני,
עמרי כספי עם ממוצעי פוסט-אולסטאר של 11.2 נק' ו-4.7 ריב', וממוצעי אפריל של 19.9
נק', 5.8 ריב' ו-2.9 אסיסטים; ובמקום הראשון...
11. פרס "השילוב הטוב ביותר בין שחקן, מאמן, מנג'ר, בעלים וראש
עיר": לברון ג'יימס, קליבלנד.
12. פרס "הרכש שנראה כמועד ביותר לפורענות והתברר כטוב ביותר": ג'יי.אר
סוויש, קליבלנד. במדי הקאבס היו לו 2.8 שלשות למשחק (שיא קריירה), 81.8 אחוז
עונשין (שיא קריירה), שיא קריירה בחסימות למשחק, וכמעט שיא קריירה באסיסטים למשחק,
ובאופן כללי הוא נראה כבחור שקול והגיוני, מה שלא ממש קרה לו בניו יורק.
13. פרס "הקבוצה שהכי תלויה בחמישייה הפותחת שלה כי אין לה
ספסל": קליבלנד מגיעה למקום השני בלבד, אחרי הקליפרס – לכל החמישייה שם יש פלוס/מינוס
של 10.6 ומעלה, ולאף שחקן ספסל, אפילו ג'מאל קרופורד, אין יותר מ-2.3 בקטגוריה
הזו.
14. פרס "השחקן שמגדיר מחדש מהו טווח קליעה מצומצם": דיאנדרה
ג'ורדן מהקליפרס רושם את אחוז השדה השני הגבוה ביותר בכל הזמנים לעונה אחת – 71.0% (ווילט
צ'יימברליין רשם 72.7% בעונת 1972/73); והופך עם 39.7% מהקו גם לשחקן השני בלבד
בכל הזמנים, שקולע בפחות מ-40 אחוז מהעונשין עם לפחות 400 זריקות בעונה (ווילט
צ'יימברליין רשם 38.0% בעונת 1967/68). כמו כן, האיש לקח העונה 6 זריקות שדה מטווח של יותר ממטר וחצי מהטבעת ב-2,820 דקות.
15. פרס "לאבא מותר לעשות הכל": אוסטין ריברס עובר
לשחק אצל אבא דוק, שמוותר תמורתו על בחירת דראפט ומקבל ממנו חצי עונה הירואית עם 7
נקודות, 43% שדה, 31% לשלוש, 58% מהעונשין, 1.7 אסיסטים בכמעט 20 דקות לערב ופלוס
מינוס של מינוס 5.0- כרכז מחליף. לפחות יש כמה צאצאים של שחקני עבר שהצליחו יותר,
למשל:
16. תצוגת הקליעה המושלמת ביותר שלא בוצעה על ידי סטף קארי: אחיו מאמא אחרת של
סטף קארי.
17. הסנטר היחיד בליגה שהצליח להיות עוד יותר גרוע מהעונשין מאשר
דיאנדרה ג'ורדן: אנדרה דראמונד, מדטרויט – 365 זריקות, 142 קליעות, 38.9 אחוז.
18. הכי הרבה עונות שונות תוך כדי עונה אחת: דטרויט פיסטונס – עונה
ראשונה של 23:5 עם ג'וש סמית', 17.8% אחוז הצלחה; עונה שנייה של 4:12 בלי ג'וש
סמית' ועם ברנדון ג'נינגס כרכז מוביל, 75% הצלחה; עונה שלישית של 6:4 עם די.ג'יי
אוגוסטין כרכז מוביל ובלי ג'נינגס, 40% הצלחה; עונה רביעית של 17:10 עם רג'י
ג'קסון כרכז מוביל ובלי אוגוסטין וג'נינגס, 37% הצלחה.
19. פרס "אנחנו מוכנים לשלם לך המון, רק אל תשחק כאן": דטרויט
שולחת את ג'וש סמית' לחופשי עם 26 מיליון דולר בחוזה, העיקר שיפסיק להפריע. ביוסטון דווקא היה לו הרבה יותר טוב.
20. פרס "אתם מוכנים לשלם לי המון, אבל עזבו, לא תודה, אני
מתוסבך": לארי סנדרס, הסנטר המבטיח והאתלטי של מילווקי, מוותר על חוזה של 44
מיליון דולר ל-4 עונות ופורש מכדורסל בגלל דיכאון בגיל 26, "כדי למצוא מהי
מטרתי האמיתית בחיים".
21. פרס "ככל שתענו אותנו כן נרבה וכן נפרוץ":
בספורטסבוק של לאס וגאס נתנו להם 24.5 ניצחונות, מקום שני מהסוף בליגה. הרוקי
המבטיח שלהם קרע רצועה בברך וסיים את העונה. הסנטר הפותח שלהם מופיע בסעיף הקודם. השחקן
הטוב ביותר שלהם הועבר בטרייד דדליין תמורת רכז פחות מנוסה שמשחק בדיוק הפוך ממנו.
החמישייה הפותחת שלהם כוללת יותר שחקנים ממזרח אירופה והבלקן מאשר מארצות הברית.
והם במקום השישי במזרח, עם 50 אחוז הצלחה. אם מילווקי באקס היא לא הפתעת העונה
שלכם, אתם לא אמיתיים.
22. פרס "אתם רק חושבים שאני לא יודע מה אני עושה": אחרי שמילווקי
ויתרה על ברנדון נייט בשביל מייקל קרטר וויליאמס, כולם הזדעזעו. מה לעזאזל ג'ייסון
קיד עושה? למה לוותר על קלעי מצוין ומנהיג בשביל שחקן שהגיע מטנקדלפיה, ולא מסוגל
לקלוע מחוץ לקשת? ואז, בשבועיים-שלושה האחרונים של העונה, קיד מעצב צ'יק-צ'ק את MCW כרכז-על בצבע, שמושך הגנות, מנצל את הגובה שלו כדי למצוא חברים או
לקלוע מקרוב, ויוצר כאוס בהתקפות של היריבות. באפריל היו לו 16.9 נק', 5.3 ריב'
ו-6 אס' לערב ב-51% שדה, אחרי שבמארס היו לו 36.2% מהשדה. כמו שצ'ארלס בארקלי הגדיר
זאת אתמול: "קיד יהפוך את קרטר וויליאמס לאולסטאר ואת הבאקס למתמודדים קבועים
על האליפות". גאון, קיד. גאון.
23. פרס "שיט, X31-49ZT, הם עלו על זה שאני
חייזר":
24. פרס "הקבוצה שזוכה כבר עכשיו להכי הרבה הייפ בעונה
הבאה": הבאקס מתחרים על התואר עם בוסטון "בראד סטיבנס יכול להוציא כדורסל טוב גם מחמישה דחלילים" סלטיקס, יוטה "רודי פאקינג גובר" ג'אז וסקרמנטו "אנחנו בטוחים שתצליחו להרוס את זה איכשהו עם עוד רכז אנוכי, החתמה תמוהה ובחירת דראפט לא מוצלחת" קינגס.
25. פרס הקבוצה הצבעונית והאפורה ביותר בו זמנית: הלייקרס
פתחו במשחק האחרון של העונה עם טאריק בלאק, ואנדר בלו וג'בארי בראון. למזלם של ג'ף
גרין וחסן ווייטסייד, הם מצאו מחסה בזמן.
26. חמישיית הרוקיז שנבחרו בסיבוב השני אבל היו ממש לא רעים העונה: ג'ורדן
קלרקסון, לייקרס (46 בדראפט 2014); קיי.ג'יי מקדניאלס, פילדלפיה לפני שעבר ליוסטון
(32 בדראפט 2014); בויאן בוגדנוביץ', נטס (31 בדראפט 2011); קוסטס פפאניקולאו,
יוסטון (48 בדראפט 2012); ג'ראמי גראנט, פילדלפיה (39 בדראפט 2014).
27. חמישיית הרוקיז שלא נבחרו בדראפט בכלל אבל היו ממש לא רעים העונה: לנגסטון
גאלוויי, ניקס; אלייז'ה מילסאפ, יוטה; ג'ו אינגלס, יוטה; דמיאן רודז', אינדיאנה;
טאריק בלאק, יוסטון ולייקרס.
28. פרס האוהד המצטיין: ג'ון ד', בעל מינוי לשורה השנייה במדיסון
סקוור גארדן, שיכול להבדיל במסדר זיהוי בין קול אולדריץ', ג'ייסון סמית', טראוויס וור ולו
אמנדסן.
29. פרס השקר הגס והבוטה ביותר: "הרעיון שהחמצתי משחקים במהלך העונה
כדי להגיע בריא לאולסטאר בניו יורק הוא אבסורדי" – כרמלו אנתוני, שהחמיץ
משחקים במהלך העונה כדי להגיע בריא לאולסטאר בניו יורק, ואז עבר ניתוח בברך ולא חזר לשחק
אפילו דקה נוספת.
30. פרס זריקת הניצחון הגרועה בכל הזמנים ממצב טוב: סורי,
ניקס, אתם שוב כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
