<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>קרב 10 - בלוג הספורט של נענע10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433</link><description>מגישים ורצים לרשת</description><language>he</language><copyright>Copyright 2019 מערכת קרב 10. All Rights Reserved.</copyright><image><title>קרב 10 - בלוג הספורט של נענע10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433</link><url></url></image><item><title>הסיבוב שמייבש, הניסוי שהשתבש, הטריו שמתגבש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14316198</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה



1. לא נעים להודות בזה, אבל כמכורים לריגושים
שה-NBA מספקת לנו, לפעמים אין
ברירה: בינתיים קצת משעמם. אנחנו כמעט שבוע בתוך הפלייאוף ול-7 קבוצות עדיין
אין ניצחון &amp;ndash; כך שיש מצב ששיא הסוויפים לסיבוב ראשון עוד יישבר. השיא הנוכחי, 3, אירע
פעמיים &amp;ndash; לאחרונה ב-2007 (אגב, שיקאגו וקליבלנד של לברון היו שתיים מהמטאטאות). יש
אף שיגידו שהפיטורים של סקוט ברוקס מאוקלהומה סיטי &amp;ndash; צעד שהתבקש די מזמן, ולבסוף
בוצע דווקא לאחר עונתו המרשימה ביותר מזה שנים &amp;ndash; היו הדבר הכי מעניין שקרה בליגה
השבוע.

כרגע ספק אם לבוסטון יש כלים לנצח את הקאבס, והגב של קייל לורי לא מחזיק
מעמד מול ג&apos;ון וול, בעוד מילווקי, ברוקלין וניו אורלינס הגיעו קרוב-קרוב כמעט בכל
משחק. במערב שתי קבוצות נראות כבר מפורקות, פיזית אבל גם מנטלית, כך שיכול להיות
שנגיע לארבעה סוויפים. וכל זאת דווקא לאחר שבעונה שעברה חזינו בסיבוב הראשון הטוב
ביותר אי פעם, עם 50 משחקים (באף שנה אחרת לא היו יותר מ-45). עם זאת, קשה להאמין
שזוועות 2004, אז הוכרעה רק סדרה אחת ביותר מחמישה משחקים, יחזרו אלינו. ובארבע
ההארכות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 24 Apr 2015 14:35:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14316198</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14316198</comments></item><item><title>תראו, תראו: הזרקורים שלנו על הסיבוב הראשון בפלייאוף (חלק 2, המערב)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14313099</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סמי זליקסון, ערן סורוקה

1 גולדן סטייט ווריורס &amp;ndash; 8
ניו אורלינס פליקנס
בלילות של: הלילה (22:30), שני, חמישי, שבת הבאה, 28.4, 1.5, 3.5

דייויס מרחף מול גולדן סטייט. יחידת חיסול הגנתית של איש אחד (רויטרס)

דיפנס, לא לתת! אני לא זוכר מתי לאחרונה נפגשו בפלייאוף שני
מועמדים מובילים לתואר שחקן ההגנה של השנה. בעוד שאנת&apos;וני דייויס הוא חייזר בכסות אנושית,
יחידת חיסול הגנתית של איש אחד, דריימונד גרין הפך למנוע ההגנתי של הקבוצה הטובה
בליגה בעיקר בזכות אינטליגנציית משחק עילאית, מנוע טווין טורבו תוצרת מישיגן
(סטייט) מבית האלכימאי הבכיר טום איזו, ולב עצום שעומד בשורה אחת עם הגדולים במשחק
כיום. בפלייאוף שעבר דריימונד הכפיל את ממוצעי הנקודות שלו, שילש את ממוצע
החסימות, חטף יותר כדורים, מסר יותר אסיסטים, ואם שוב ישתדרג בשלשות, הוא בדיוק
השחקן שאתה רוצה אצלך. דייויס, שאמור להיות השחקן הטוב בליגה בעתיד הנראה לעין, זוכה
סוף סוף לראות פלייאוף מהפרקט, ואם ניקח בחשבון מאזן 0:7 במשחקי הדחה (קולג&apos; + סן
אנטוניו ברביעי), נראה שלא יהיו יותר מדי פרפרים שיפריעו לתפלץ מלואיזיאנה לתת את
המספרים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 18 Apr 2015 15:02:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14313099</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14313099</comments></item><item><title>תראו, תראו: הזרקורים שלנו על הסיבוב הראשון בפלייאוף (חלק 1, המזרח)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14312821</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה, סמי זליקסון

1 אטלנטה הוקס &amp;ndash; 8 ברוקלין נטס
הלילות של: ראשון, רביעי, שבת, 25.4, 27.4, 29.4, 1.5 (שיטת המשחקים: 2, 2, 1-1-1)
מרוויח הרבה, מובס הרבה. ג&apos;ו ג&apos;ונסון מול קארול וקורבר מהאקסית (Getty Images/אימג&apos;בנק)

שברי את הטלוויזיה ובואי נלך לישון: 175 משחקים העונה ב-NBA
נגמרו בהפרש של 20 נקודות ומעלה &amp;ndash; הנטס היו מעורבים ב-18 מהם, יותר מאשר כל קבוצה
פרט לקליפרס (שניצחו ב-17 והפסידו ב-2) והניקס (הפסידו ב-19, נחשו לבד בכמה
ניצחו). לחבורה הסכיזופרנית של הולינס היו 5 ניצחונות גבוהים אבל גם 13 תבוסות
שכאלה, כאשר חמש הקבוצות היחידות הנוספות שהגיעו למספר דו ספרתי היו הלייקרס,
הוולבס, הסיקסרס, הניקס וההורנטס. שתיים מהתבוסות הללו, אגב, הגיעו בשבוע האחרון
של העונה, כשהנטס זקוקים לכל פוזשן כדי להישאר בתמונת הפלייאוף. מקבוצה עם ג&apos;ו
ג&apos;ונסון, דרן וויליאמס, ג&apos;ארט ג&apos;ק וקווין גארנט עד האולסטאר, הייתם יכולים לצפות
לקצת יותר אופי. ניחוש: 1:4 הוקס (ערן)

שורף לי את קצה היד: מפגש הקצוות של המזרח הוא גם מפגש קצוות כלכלי,
שכן שלישיית העושקים הראשית של ברוקלין (ג&apos;ונסון, לופז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 17 Apr 2015 21:00:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14312821</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14312821</comments></item><item><title>30 פרסים שה-NBA משום מה שוכחת לחלק גם העונה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14312516</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה

1. השחקן הכי טוב שאין שום תואר רשמי לתת לו: חסן
ווייטסייד, מיאמי. הוא לא רוקי העונה מפני שהוא לא רוקי, הוא לא השחקן המשתפר של
העונה מפני שהוא לא שיחק בליגה מאז 2011, הוא לא שחקן ההגנה של העונה למרות ששיחק
כחצי עונה (48 משחקים) אבל רק לאנתוני דייויס יש יותר משחקי 6+ חסימות ממנו (גם
לגובר ואיבקה יש כמות זהה, 4), הוא לא בחמישיות העונה מפני שבוגי, הגאסולים
ודיאנדרה אמורים לתפוס את כל העמדות הללו (זוכרים פעם, כשהווארד, היברט ונואה היו
שלושת הסנטרים הטובים בליגה? נראה כאילו עברו שנים). סיפור סינדרלה? למי קראתם
סינדרלה?!?

2. קרב ה-WWF הטוב ביותר: חסן
ווייטסייד, מיאמי, נגד אלכס לן, פניקס. אתם בטוחים שלאיש הזה רציתם לקרוא סינדרלה?



3. הרכש הגרוע ביותר: לאנס סטיבנסון, שארלוט. מה יכול לקרות כשיש
לך קבוצה מבטיחה עם מאמן טוב, סנטר חזק ורכז זריז, ואז אתה מצרף את השחקן השני הכי
טוב של הקבוצה שמתחה את אלופת האיזור לשבעה משחקים, כשהבוס שלך, הכדורסלן הגדול אי
פעם, מפמפם לו את האגו ומגדיר אותו כ&quot;לברון סטופר&quot;? 8.2נקודות, 17.1 אחוז לשלוש (הגרוע ביותר בכל הזמנים עם 100 זריק&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 17 Apr 2015 10:14:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14312516</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14312516</comments></item><item><title>במישור הפילוסופי: כך שינה סטיב נאש את ה-NBA</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14300367</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סטיב נאש היה כדורסלן, אפילו כדורסלן מעולה שייכנס להיכל התהילה. אבל
יהיה מגוחך לדבר על סטיב נאש במונחים של כדורסלן. סטיב נאש היה משורר, היה צייר,
היה מלחין, היה פסל. סטיב נאש הוא גדול הוגי הדעות של הכדורסל המודרני.



היום, כשאנחנו רואים את ראסל ווסטברוק מתעופף לטריפל דאבלים, סטפן
קארי מוסר מאחורי הגב תוך הפעלת כמות המאמץ שנדרשת מאדם ממוצע כדי למצמץ, ג&apos;ון וול
עושה יותר סיבובים באוויר מפריזבי בגינה ציבורית, קיירי שורף יריבות צמרת עם 55
ו-57 נקודות, וסן אנטוניו עושה 10 מסירות בהתקפה, קצת קשה להאמין, אבל ה-NBA שלפני 2004/05 היתה מקום קר ואכזר. שושלת
הלייקרס התפרקה מבפנים ומבחוץ מול מכונה קבוצתית והגנתית לעילא שאת ה-DNA שלה קשה לשכפל, סן אנטוניו היתה אפרפרה
וניסתה להתרגל לחיים ללא דייויד רובינסון, והליגה חיפשה כיוון, חיפשה משהו חדש
ומרענן. ואז הגיעו סטיב נאש ומייק דאנטוני, ותוך 7 שניות, שום דבר לא יחזור להיות
כפי שהיה.

מבט קצר על הסטטיסטיקה מעלה כי ב-2003/04, קצב המשחק הממוצע בליגה היה
של 92.7 התקפות למשחק. כיום, יש רק קבוצה אחת שמשחקת בקצב דומה &amp;ndash; יוטה ג&apos;אז, וגם אצלה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 22 Mar 2015 12:27:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14300367</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14300367</comments></item><item><title>החודש הבלתי נשכח של ווסטברוק? ובכן, היו גדולים ממנו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14293674</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה

ראסל ווסטברוק מטפס בימים אלה בדירוגי ה-MVP של כולנו. ארבעת הטריפל-דאבלים הרצופים, השורות הסטטיסטיות שמזכירות משחקי וידאו, היכולת להשתלט על משחק, המבט הרצחני בעיניים - אי אפשר להתעלם מהם. אבל מעל כל אלה, מרחפת בעיה אחת: האם הת&apos;נדר, בהתחשב בכך שקווין דוראנט אמר שהוא &quot;מקווה לחזור ולשחק העונה&quot;, בכלל יהיו בפלייאוף? והאם יכול להיות שמועמד MVP אחר, אנתוני דייויס, שבעצמו נותן עונה פסיכית, יכול עוד לעקוף את ווסטברוק בשני המירוצים הללו - למקום השמיני במערב, ובדירוג השחקן היעיל ביותר?

בכל מקרה, את המספרים הבלתי-אפשריים של פברואר - כאלה שעשה רק אוסקר רוברטסון לפניו, בשנות ה-60, בקצב משחק שהיה מהיר יותר בערך ב-25 אחוזים, ספק אם אפשר יהיה לעקוף (אם כי השבוע הראשון של מארס,בינתיים, מרשים עוד יותר). אבל האם זהו החודש הגדול ביותר שראינו משחקן בעידן המודרני? לקחתי 6 חודשים מדהימים של שישה מהסקוררים הגדולים של דורנו, מאז תחילת המילניום, ודירגתי אותם. תבלו.



6. אלן אייברסון, פברואר 2001

נקודות: 36.4 * ריב&apos;: 3.9 * אסיסטים: 4.6 * אחוז שדה: 41.4 * אחוז ל-3: 42.5 * עונשין: 79.8 * מאז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Mar 2015 00:06:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14293674</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14293674</comments></item><item><title>חמש אחרי הדדליין: כמה הערות בעקבות הבלאגן של יום חמישי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14286389</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה

קאנטר מול אוקלהומה סיטי. הוכחה ליציאה של פרסטי מהקיבעון המחשבתי (רויטרס)

1. אוקלהומה סיטי. קליי בנט וסם פרסטי
נחשבים בדרך כלל לבעלים ומנג&apos;ר סופר-שמרניים; לראייה, הם שמרו את קנדריק פרקינס
למרות שתועלתו המקצועית התפיידה לה אי שם בגמר 2012, הם נשארים עם סקוט ברוקס
כמאמן למרות שבכל שנותיו עם שניים מהשחקנים המוכשרים בהיסטוריה (פלוס בונוס כמו
סרג&apos; איבקה) הוא הגיע פעם בודדת לסדרת גמר, והם המשיכו להאמין שהשינוי שידחוף אותם
קדימה יבוא מבפנים, או משפצורים בפינות ומתיקוני טיח מתקלף.

אולי סיפור רג&apos;י ג&apos;קסון העיר אותם מהתרדמת והכריח אותם לנסות משהו אחר: כמו עם ג&apos;יימס הארדן בזמנו, ברגע שהם זיהו אגו שמאפיל על המרקם
הקבוצתי, הם בעטו אותו החוצה. רק שהפעם הם גם יצאו מהדדליין עם שק מלא מתנות. אנאס
קאנטר, יחד עם הרוקי מיץ&apos; מגארי שחזר מפציעה, ירעננו את הקו הקדמי, די.ג&apos;יי
אוגוסטין מהספסל זה לוקסוס שהרבה קבוצות היו הורגות בשבילו, ויחד עם ההימור המוקדם
(והמוצלח בינתיים) על דיון ווייטרס, נראה שפרסטי מבין סוף סוף את המשפט: No Guts, No Glory.

2. פניקס. הת&apos;נדר חלפו בסוף השבוע על פני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 Feb 2015 08:48:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14286389</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14286389</comments></item><item><title>נבחרת העודסטארס: 12 שחקנים נוספים שהיינו שמחים לראות בסופשבוע הכוכבים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14282365</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה, סמי זליקסון

המערב



מונטיי אליס. זוכרים את העונה הנהדרת של אליס ב-2013/14? העונה הנוכחית שלו טובה
עוד יותר. למרות הצטרפות של שחקנים אוהבי-כדור כצ&apos;נדלר פרסונס ורג&apos;ון רונדו, על
חשבון שחקני אוף-דה-בול מובהקים כמו שון מריון וחוסה קלדרון, אליס העלה את ממוצעי
הקליעה שלו (19.8) ואת אחוזי הדיוק מהשדה (45.4) וכל זה כשהוא משחק פחות דקות (33.6)
מאשר בכל עונה פרט לעונת הרוקי, והקבוצה, למרות מיני-משברונים, רושמת עד עכשיו
אחוז הצלחה גבוה יותר מאשר בעונה האחרונה. לאליס יש המון כלי נשק מוכשרים מסביבו,
כולל אחד משבעת הקלעים הגדולים בכל הזמנים, ועדיין הוא הבוס בגרסה הכי מוצלחת של
המאבריקס מאז עונת האליפות.

זאק רנדולף. כי הוא החלק הכי יציב בפאזל של ממפיס השנה. כי למרות ששיחק 9
משחקים פחות מהאח גאסול, הכפיל את כמות הדאבל דאבלים שלו ואף הוסיף עוד אחד, ככה
בשביל הטאץ&apos; הסופי. כי הוא אחד מהגורמים הבולטים לכך שהביקור ב&quot;גריינד
האוס&quot; של ממפיס הופך לחוויה בלתי נסבלת, גם אם אתה בר מזל מספיק כדי לנצח שם
(קרה רק 5 פעמים העונה). ובעיקר, כי להפריד בינו לבין מארק זה כמו להפריד את הLegi&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 13 Feb 2015 10:35:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14282365</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14282365</comments></item><item><title>שביל באמצע: פלישת היורו-סנטרים החדשים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14268441</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
לא מזהים את האנשים בתמונה? תתרגלו: ניקולה ווצ&apos;ביץ&apos;, יוסוף נורקיץ&apos; (Getty Images)

ערן סורוקה

רק לפני שנה, פחות שבוע, שיחרר דווייט הווארד את סרטון &quot;Center Center for Centers&quot;. מארגני האולסטאר הוציאו לראשונה את
העמדה מטופס ההצבעה והשאירו שלושה שחקני קו קדמי בלבד. שחקני גב-לסל קלאסיים סטייל
יואינג ואלונזו נראו כמו מוצג מוזיאוני. מי צריך סנטרים, הסבירו כולם, כאשר כל
הליגה מורכבת מקלעי שלשות, הרכזים מכתיבים את הקצב, וגבוה ללא יכולת לקלוע מעבר
לקשת יוגלה עם פאינה קירשנבאום לאי המתים?

לא יאמן שרק שנה חלפה מאז. החודשים מאז פתיחת העונה, ובעיקר השבועות
האחרונים, מבשרים על דור חדש ומבטיח של סנטרים &amp;ndash; חלקם הנכבד אירופים &amp;ndash; שהולכים
ומצטרפים לאלה הקיימים. דווקא כאשר ג&apos;ואקים נואה רושם עונה חלשה במיוחד והווארד לא
מזכיר את הסטטיסטיקות המטורפות מימים עברו, הופכים מארק גאסול ודמרקוס קאזנס
לאול-אראונד סנטרס, שמפגינים יכולת מרהיבה, ולא רק בתחומי ההתמחות הקלאסיים של הסנטרים
המסורתיים. קאזנס חוטף כדור על קו העונשין של היריבה, מכדרר ימינה ומעיף מסירת
אלי-אופ לדריק וויליאמס. מארק&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 16 Jan 2015 12:35:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14268441</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14268441</comments></item><item><title>גלגל הצלה ראשון: על הטרייד של הקאבס הלילה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14263177</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערן סורוקה

בשעה טובה &amp;ndash; נקווה שמספיק טובה עבור דייויד בלאט &amp;ndash; הגענו לחורף, לימים
האפרפרים האלה של אמצע העונה. וזה אומר שמספר קבוצות כבר ויתרו על עונת ה-NBA הנוכחית, או כמו שקוראים לזה בשלטי חוצות
בערב חג: &quot;מכירת חיסול, הכל חייב לעוף!&quot;. זה הזמן שבו קבוצות הצמרת מתחילות
להסתכל על קבוצות הלוטרי הללו כמו עופות דורסים על מה שנשאר מחיה פגועה בג&apos;ונגל.
דאלאס חמסה מבוסטון את רונדו, יוסטון הרימה את הסוס הטרויאני ג&apos;וש סמית&apos; ששוחרר
מדטרויט, ועכשיו הגיעה קליבלנד והציעה מקלט הומניטרי לשני פליטי הניקס.

שתי מנצחות בסימן שאלה יש לטרייד שאירע הלילה, ועוד קבוצה אחת שנשמה
לרווחה. 

שאמפרט מול קיירי. מעכשיו יחד (רויטרס)

הקאבס קיבלו את אחת משתי זריקות המרץ להן היו זקוקים כדי להציל את העונה
שלהם ושל בלאט. ג&apos;יי.אר סמית&apos; יכול להיות טיפוס שמחריב חדרי הלבשה, אבל אז נזכרים
שכבר היה להם אחד כזה בסגל, דיון ווייטרס, ואותו בדיוק הם שלחו הבוקר בטרייד. 

מעבר לכך, עונותיו הטובות ביותר של סמית&apos; היו בדנבר ובניקס כשהן היו במאבקי
הפלייאוף, ובאותן תקופות אף אחד לא התרכז בשטויות של סמית&apos;, אלא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 06 Jan 2015 13:21:00 +0200</pubDate><author>sorokman@gmail.com (מערכת קרב 10)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=838433&amp;blogcode=14263177</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=838433&amp;blog=14263177</comments></item></channel></rss>