דורון צור שדאי
נכון,
כבר התרגלנו למפגשים עוצרי נשימה בין פדרר לנדאל ובין נולה למארי, אפילו חואן
מרטין דל פוטרו היה נראה כבעל כישרון יוצא דופן לכבוש את פסגת הטניס העולמית, אך
פציעות כאלה ואחרות מנעו ממנו להגיע לשיא היכולת. אבל כשארבעת הגדולים כבר חוצים
את גיל 27 ומעלה, נשאלת השאלה מי הם היורשים? מי הכוח העולה? כמה השחקנים הבכירים,
שגילם נע בין 27 ל-32, יכולים למשוך? האם הטופ-10 לא ייראה רענן יותר עם 2-3 פנים
חדשות?
בעשור
האחרון זכינו לחזות בהתפתחות של מספר מפלצות טניס, שחקנים שייזכרו לדורות. רוג'ר
פדרר (17 זכיות), רפאל נדאל (13 זכיות) ונובאק דג'וקוביץ' (6 זכיות) מאיישים את
המקומות ה-1, ה-3 וה-21 בהיסטוריה של הטניס בהתאמה, וזאת בזמן שהיד עוד נטויה,
במקרה של השניים האחרונים. לאלו תוסיפו את אנדי מארי הבריטי, שתמיד היה שם, אמנם
קצת מאחור אבל אין שום ספק שבתקופה קצת פחות מוצפת כישרון, גם הוא היה אוסף עוד
כמה תארי גראנד סלאם לצד השניים שגם ככה יש לו.
דל פוטרו. מקלחת קרה לציפיות (רויטרס)
דל פוטרו
הוא ללא ספק הסיפור הכי עצוב בעולם הטניס כיום. הארגנטינאי בן ה-25, 198 ס"מ
של כוח ועוצמה, זכה בתואר המייג'ור הראשון שלו כבר בגיל 20, והיה נראה כי הוא חלק משרשרת
הגדולים של המשחק. השילוב בין גובהו לקואורדינציה וליכולת התנועה נראה פורץ דרך,
והתחושה היתה ששום דבר לא יוכל לעצור אותו מזכייה בעוד מספר רב של מייג'ורס. הסרב
המגוון והיעיל, חבטת כף היד הבלתי אפשרית והתנועה המפתיעה לאורך הבייסליין הם רק
חלק מהכישרון הבלתי נגמר של "דלפו". אך המזל לא היה איתו ופציעות בשורש
כף היד, בגב ובברכיים השביתו אותו לפרקים ארוכים, עצרו את ההתפתחות שלו ונדמה
שבגיל צעיר הוא כבר מאחורי שיאו. אותו תואר מגיל 20, לפחות נכון לעכשיו, הוא גם
האחרון שלו.
אם מביטים
אל מחוץ לעשירייה הראשונה בדירוג ה-ATP, אפשר לפגוש בשמות כמו
ראוניץ' הקנדי (23), דימיטרוב הבולגרי (23), טומיץ' האוסטרלי (21) וגולביס הלטבי
(25). כל אלו יחסית צעירים ובורכו בגובה של 190 ס"מ לפחות, עם יכולות פיזיות וטכניות
משובחות, אך עדיין אפשר לחוש שמשהו מונע מהם את הקפיצה הגדולה אל הטופ העולמי.
לפעמים אלה פציעות, פעם העומס מכריע אותם וברוב המקרים זהו פשוט היעדר חוזק מנטלי.
גולביס מנצח את פדרר, אתמול. הגיע הזמן לעלות עוד שלב (רויטרס)
קחו
לדוגמא את ארנסטס גולביס, האיש שהעיף אתמול את פדרר מהרולאן גארוס. הבחור נכנס
לסבב בגיל 15 ונחשב לאחד הכישרונות הגדולים ביותר שנראו על מגרשי הטניס. הטכניקה
שלו הייתה מרהיבה, יש כאלו שהשוו אותה לזו של פדרר עצמו, אך משהו עצר בעדו. עוד
לפני פדרר, הציג הלטבי משחקים מצוינים ומרשימים והתגבר על דל פוטרו (7 בעולם) וגאסקה
הצרפתי (9 בעולם), לצד תצוגות נפל כמו הפסד לז'וליין בנטו, 52 בעולם, כבר בסיבוב
הראשון במיאמי.
טניס הוא
ענף אינדיבידואלי ומשום שכל הפוקוס נמצא על ספורטאי אחד, הרבה יותר קשה להתמודד עם
מצבי לחץ, כך שהחוסן המנטלי והווינריות לפעמים חשובים יותר מיכולות פיזיות
וטכניות. עד שיגיעו אותם עילויים שאנחנו מחכים להם, נצטרך להמשיך וללכת במנהרה.
אולי, ביום מן הימים, נצליח לראות את האור שבסופה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
