הימים שלי בתקופה זו נראים ככה:

לקום בבוקר, להתארגן ללימודים - לנסוע לאוניברסיטה.

ללמוד באוניברסיטה (כי בבית אני פחות מתרכזת), לחזור ב22:00 הביתה, להכין אוכל למחר.

להתקלח ולישון.

וחוזר חלילה.

כרגע - המצב הרוחני שלי בסדר גמור.

השכל שלי קצת עייף, אבל כל עוד אני לא מחסירה מעצמי שעות שינה - אני יכולה לחיות עם זה.

אני מקווה שלא אגיע למצב בו אני נשברת מהשגרה הזו, שיש לציין שקצת מתישה.

הדבר היחידי ששבר אותי עד כה זו נפילת מצב הרוח הלא-אופיינית שלי שהייתה לי השבוע,

אבל זה בכלל לא היה קשור ללימודים, אלא למצבי הגופני.

מה שכן - לפחות אני לומדת למקצועות שאני אוהבת.

אני חדורת מטרה - אני חייבת להצליח.

וכל עוד זה יושב לי מאחורה - אני אמשיך בכך.

אני כל-כך חדורת מטרה, שרק היום שמתי לב שכל הדברים שהטרידו אותי תכופות עד כה - חדלו מלבקר את ראשי.

אני כרגע לא סובלת מכל הלמידה הרציפה, כי אני יודעת שזה משרת מטרה שאני רוצה.

וגם יש יציאות בשישי שקצת מאווררות אותי. 

האמת שאני מופתעת וגאה מעצמי. גיליתי דברים שלא ידעתי שאני מסוגלת אליהם.

כמות השעות שאני מצליחה ללמוד מפתיעה אותי, ועוד אחרי יום כזה ארוך אני מוצאת כוחות נוספים לבלות כשעה במטבח להכין אוכל ליום למחרת.

והכי חשוב - שאני לא מוותרת על מה שהכרחי:

אוכל טוב ושינה טובה.

זה פשוט דלק לחיים בריאים. (זה וספורט)

והכי חשוב - לזכור שהכל זה זמני, לטוב ולרע.

מקווה שיהיה לי זמן לבלות יותר בכתיבה, אבל אאלץ להסתפק בפוסט זה.

שיהיה לילה נפלא.

והנה דבר שעלול לגרום לקפצץ ולהתנועע אפילו תוך כדי שחורשים - סווינג ברקע.

(חייבת את נשמתי לחברה שהכירה לי את הסגנון הנהדר הזה, אני לגמרי מכורה!)

אני לא רגילה לקום עקומה ושבוזה, בלי חשק לעשות דבר,

מילא בלי חשק ללמוד, אבל בלי חשק בכלל? לא מתאים לי.

אז ישבתי וחשבתי לי מה לכתוב, ואיך לנסח. חשבתי שאולי זה יעזור לי לכתוב, כי זה תמיד כיף.

אבל אז התיישבתי וקמתי ושוב התיישבתי אחרי כל מיני סידורים.

ותוך כדי חשבתי מה גורם לי להיות ככה, הרי זה ממש לא אופייני לי - רק התחיל היום, וכבר אין כוח?

חשבתי אולי לא ללכת ללימודים, אולי לקרוא ספר.. אבל לא בא לי כלום.

תוך כדי חפשתי שיר שאוכל לצרף לפוסט, וגם אז לא מצאתי כי אין לי שירים שמתאימים למצב הרוח שלי. 

אני עד-כדי-כך לא רגילה להיות ככה. (רוב השירים שלי יפים/שמחים/גרוביים.. אבל לא מה שאני עכשיו)

אחרי לא מעט מחשבה, הגעתי למסקנה המתבקשת - אני גרמתי לעצמי להרגיש ככה.

זה פשוט מה שזה, מה שאני מאמינה בו מיושם על עצמי. You are what you eat.

יצאתי אתמול עם חברות ואכלנו מ-ל-א שטויות ודברים שרחוקים מקו הבריאות שלא יצא לי לאכול הרבה זמן,

ובטח שלא בכמות שכזו.

ועכשיו הגוף שלי כבד, עייף וכואב, וכמו כן אני חשה בתחושת כבדות.

עצוב לי לחשוב על זה, שהרסתי לעצמי יום שלם בערב אחד.

היה לי כיף, נהנתי ממש כי אלה בנות שאני הכי אוהבת לבלות איתן,

אבל האכילה המוגזמת לא הייתה שווה את זה, הייתי צריכה להסתפק בביס או שניים.

בהתחלה חשבתי שזה אולי כי יצאתי, ואחרי יציאה אולי אני עייפה בבוקר למחרת.

אבל זה נראה לי פחות סביר שכל היום יהרס בגלל שהלכתי לישון ב00:30 - זה לא כזה מאוחר.

וגם יצאתי ביום שישי והייתי לגמרי סבבה בשבת (חזרתי יותר מאוחר), אז אי אפשר להאשים את היציאה או השעה בה חזרתי.

בקיצור - אני מרגישה קקה. :(

בייחוד כי לא שמרתי על עצמי ואני בסה"כ רוצה להרגיש טוב בגוף שלי.

מרגיש כאילו הוא מחזיר לי על התנהגות לא נאותה.

בדר"כ אני לא חושבת שלחיות בריא זה קשה כי אני עושה את זה באופן מתמיד למדי,

אבל היום הזה ספציפית - זה נראה לי קשה מתמיד. 

רק שתעבור התחושה הזו, רק שיגיע עוד יום חדש שבו אוכל כראוי,

שאוכל להיות גאה בעצמי.

לא כיף להיות בגוף שאינך מרוצה ממנו, ואני ממשממש לא אוהבת להרגיש ככה לגבי עצמי.

הצילו!