בשעות האלה של הלילה איכשהו אני תמיד בוחרת בשירים של ג'ון מאייר.

אז הנה, מצאתי לי מנגינה שמתאימה לי למצב רוח, אז הכל חזר לקדמותו אפשר להגיד.

יש אנשים שאתה פשוט שמח שהם בחיים שלך ושאתה יכול לקרוא להם חברים.

אנשים שלעתים פשוט גורמים לך לחייך ולשמוח רק מעצם היותם שם.

לעתים, אלו הם אותם האנשים שמזכירים לי בדיוק מה אני ולאן אני רוצה להגיע.

וגם כשלא מסכימים, וגם כשיש שוני - המשותף לעתים הוא בשיח עצמו. ואני לא צריכה יותר מזה - די לי שאכפת להם,
די לי שהם מעניינים אותי.

אז תודה שהזכרתם לי כמה אני אוהבת ללמד וללמוד.

בכמה שאלות פשוטות למדי על החומר שאני לומדת, חברותיי הזכירו לי למה בחרתי בדרך שבחרתי ללכת בה.

אני אוהבת לחזור לקרקע, להפסיק להתפזר.

אבל אני פשוט מעריכה את זה כשזה מגיע מאנשים מסביב.

זה רק מוכיח לי שאני בידיים טובות.

ואילו זה לא מספיק - אז בן זוגי בחוויותיו מקורס הקצינים עוזר לי להגיע לתובנות חדשות.

לגבי הידע שלי, לגבי הניהול של הזמן שלי, ולגבי עבודה חינוכית.

אני פשוט לא יכולה לתאר כמה זה משמח אותי שאנחנו עדיין ממשיכים לצמוח ולהתפתח ביחד, גם אם אנחנו בקצוות שונים של הארץ,

וגם אם אנחנו מתראים כל כך מעט - אנחנו לא מפסיקים לצמוח וללמוד אחד מהשני.

וזה מדהים אותי.
הבחור פשוט לא יודע להפסיק להדהים ויש לי עוד כל כך הרבה ללמוד.
וגם את האהבה הזו ללימודים אני חבה לו. 

שמח לי בלב ואני רוצה להאחז בתחושה הזו.

בגב ובבטחון הזה שחברים שלי נותנים לי.

בשיחות האלו שכל-כך מעצימות אותי.

לתקשר, לדבר, לדון - לפעמים אנשים כל-כך ממעיטים ערך בדבר הזה,

זה פשוט כלי נפלא לפתור בעיות ולהעלות סוגיות, ללמוד ולהבין.

אני לעולם לא אפסיק לשאול שאלות.