בין שלל כוכבים,
שמי ליל ריקים,
ביני לבינך מפרידים מרחקים.
והחיבוק עוד חמים על גופי,
ועוד מספר שבועות אזכר איך זה היה,
להחזיק קרוב-קרוב את כולך.
אבל לזה עתה,
אני רק אנצור את הרגע,
את החום, את המילים, את המגע,
את כל מי שאתה בשבילי.
אז מרחקים יתקטנו,
לעומת הרגש העז שלי עבורך.
אני אחכה כמה שצריך,
ואגמע מרחקים,
ואקום עם הירח,
רק כדי לראות אותך מחייך.
ואני אחשוב עליך בכל דבר,
על כמה שתהיה גאה בי,
ועל כמה שאתה בטח לומד,
ועל כמה שאני אשמע את הכל בערב.
ותוך ימים מועטים עשר תהפוך להיות שעת קודש,
שעה בה אמתין בסבלנות לעוד כמה פיסות מידע.
ובכל הטירוף הזה איכשהו נחייך,
ואולי גם נהיה עצובים,
ולבטח יהיו ימים ממש ארוכים,
אולם יש עוצמות שלא ניתן להסביר במילים,
ורק זוג עיניים יוכל להפנים.