ללכת לקורס מנהיגות היה עבורי חתיכת צעד שמדריש אומץ, ועדיין דורש, גם כשעברתי חצי ממנו.

בהתחלה ידעתי שאני נורא רוצה את זה, וזה היה קל - כל מה שהייתי צריכה להתמודד איתו זה רק הראיון.

הראיון הלך טוב, והתקבלתי.

אבל אז הגיע רגע האמת - הקורס עצמו.

אני כל-כך רציתי את זה בשביל עצמי, ידעתי שיש בי פוטנציאל וזה יכול לפתח אותי אבל את האמת - חששתי.

חששתי ממשחקי חברה עם אנשים זרים, חששתי שישפטו אותי, חששתי לא להסתדר.

והחשש הזה עדיין קיים, וכל יום שאני באה זה מעין מאבק קטן של להשתכנע ללכת ולא לוותר עם כל יום.

והאמת - עם החששות הרבים שלי מהנגיעות הללו, אני מתמודדת עם זה יפה.

גם אם אני עדיין לפעמים אומרת 'אין לי כוח' בבוקר, אני באה ומשתתפת ואז פתאום כיף לי.

כמובן שלא הכל ורוד, אבל אני פשוט שמחה שאני לא בורחת.

כי זה כל כך נוח לי לוותר ולהשאר באזור הנוחות שלי, ולא להתאמץ להתמודד.

אבל אני באה, ובולעת את הרוק, ומדברת, ומנסה, ומשתדלת...ואני די גאה בזה.

ואם הנחמה שלי בהתחלה הייתה 'טוב - אז גג אני לא אשלים את הפרויקט ולא אקבל את המלגה..במילא לא באתי בשביל זה' אז היום התחלתי לחשוב 'רגע, למה שאני לא ארים פרויקט?'.

היה לנו טיול הפתעה של יומיים ולא ממש ידעתי שהולכת להיות לנו חוויה 'רוחנית'.

הביאו לנו מדריך שטייל 3 שנים עם אינדיאנים ועשינו הרבה פעילויות שנוגעות לתרבות האינדיאנית.

את האמת? לא ממש התחברתי לזה הפעם, למרות שאת שאר הפעילויות הרוחניות בקורס אהבתי.

אף על פי כן, עברו עליי יומיים חוייתיים ביותר, נהנתי עם חברי הקורס שלי ולמדתי להכיר אותם.

גם כשבהתחלה חשבתי 'למה אני פה, אני רוצה ללכת הביתה ולא בא לי על הפעילות הזו' נשארתי ולא ויתרתי,

וכמו כל דבר - תמיד ההתחלה היא קשה, וביום השני כבר ממש לא הזיז לי.

הצלחתי להציג לאנשים את דעותיי, ולדבר יפה סה"כ מול כולם, לצחוק ולהעיר כשרציתי, ולנסות לגעת בלבו של האחר.

הצלחתי אפילו להרים משחק חברתי ולהיות זו שמסבירה את החוקים, שלמרבה הפתעתי הסברתי אותם מעולה וכולם הבינו, והיה כל-כך כיף לשחק.

החלטתי לאמץ עבורי מהמסע הקצר שעשינו, מבלי לפרט יותר מדי על תוכנו, את הנושא של לשמור על החוזקות שלי ולהתרכז בהם.

יש לכל אחד מאיתנו איכויות שונות, וכמו כן - מגרעות.

אבל כדי להמשיך ולהתפתח, ולא להאכיל את הזאב הרע חלילה, אני צריכה להמשיך להאחז בתכונות הטובות שלי:

היכולת שלי לשחק משחקי חברה ולהפתח בעקבות זה, היכולת שלי להסביר כשאני נורא רוצה, ה'סוציאליות' שלי, האכפתיות שלי מאדם שנמצא לידי גם אם הוא בשלו, הנכונות שלי לתת, והרצון שלי לגעת - אלו האכויות שהתבלטו לי בטיול ואת זה אני אקח איתי הלאה.

וכמו שאמר המדריך - המסע רק התחיל.