תמונות מבה"ד 1 של חברים.
"סופה של תקופה" הן המילים שמתנוססות על כולן.
ומה אם הייתי איתם עכשיו?
אילו הייתי עוברת את ההכנה, איפה זה היה שם אותי היום?
האם הייתי מסוגלת לעבור בכלל את בה"ד 1?
האם ויתרתי לעצמי כשויתרתי לצאת לקצונה שוב?
האם נכנעתי לבינוניות?
ומה זה משנה בכלל,
כי אני כן אוהבת את איפה שאני נמצאת היום.
ובכל זאת..
המפקד שלי ציין זאת בשתיית דרגה שלי - "אל תפסיקי לנסות לשאוף גבוהה".
מעניין למה הוא התכוון כשהוא אמר את זה,
האם הוא שם לב לירידה בתפקוד שלי?
אך יכול להיות שהירידה בתפקוד קשורה לשינויים אחרים.
אולי לזה שדי יבש לאחרונה במשרד, או לזה שהחיים שלי מחוץ לצבא פשוט הרבה יותר מעניינים.
הרבה יותר.
הזמן יחלוף הרבה יותר מהר ממה שאוכל לדמיין.
אני רק רוצה את הכוח להעריך את הזמן הזה.
ויש מצב שאני סתם ביקורתית מדי.
אני בסך הכל בסדר גמור, הרבה יותר מבסדר.
מתי דבריהם של אחרים יפסיקו לרדוף אותי?
עד מתי אחזור על אותם המילים שוב ושוב?
כל כך הרבה אמרתי שאני כבר יכולה לדבר כאילו אין לי רגשות בכלל...
אני מרגישה מועקה כי אני חושבת שזה מעיק לי,
או שאני מרגישה מועקה כי אני חושבת שזה אמור להעיק לי או לאחרים?
מסתגלים להכל, גם למוזרויות האלה.
וזו בסך הכל תקופה שהכל עוד נחשב חדש וטרי,
אבל עבורי זה המקום הטבעי.
נורמות, דעותיהם של אחרים, ביקורת -
אתם מנסים למנוע ממני להגיע אל עצמי האמיתית.
מטשטשים לי את הדרך שאני יודעת שאני הולכת בה.
תוותרו נו,
זה חסר טעם.
בסופו של דבר אני אחזור לזרועותיו,
ואחזור למצוא את עצמי.
מעיין,
זה בסדר.
את יודעת מי את,
מה את שווה,
ומה יש לך.
ושום דבר מזה לא שווה שתוותרי עליו בגלל כמה אנשים שמנסים לגרום לך לחשוב שדברים צריכים להיות אחרת מכפי שאת רואה אותם.
זה החיים שלך,
את מנהלת אותם,
לכי על מה שעושה לך טוב.
והיה לך טוב עד שחשבת על מה אחרים חושבים על זה.
זה מטומטם.
אוי נו, שכל זה ילך לעזאזל.
טוב לי איפה שאני,
מי יגיד לי אחרת?
ואם יגידו - שיהיה כך.
אבל אני לא צריכה להכניס את מחשבותיהם לשלי.
את יותר בוגרת מזה.
כל כך הרבה יותר.
זה באמת מטומטם.
רק בלכתוב את זה אני כבר מרגישה יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Maa