ערב שישי בהתחלה היה נראה רחוק מלהיות טוב. למען האמת פשוט הייתי רק עם המשפחה וחברה שקבעתי איתה שנעשה משהו נעלמה לי, אז הרגשתי קצת מדוכדכת וכשכבר התחלתי להשלים עם זה שאני לא הולכת לעשות שום דבר היא חזרה אלי.. היא פשוט לא שמה לב שהתקשרתי, ואחרי שדיברנו היא הציעה שנשב אצלה ונשתה קצת. אז בסופו של דבר באתי אליה והזמנתי גם אותו לבוא. הזמנו גם את בן גרעין אבל הוא כרגיל הבריז לנו. אז יצא שהיינו שלושתינו והיה כל כך נחמד. הרמנו לחיים עם שוט של וויסקי פיימס גראוס האהוב עלי ואחר כך שתינו יין ושוט של וואן-גוך דאבל אספרסו. היה הרבה על מה לדבר וראינו איזה פארודיה כזאת לסדרות פשע 'מגע של בלש' בvod, מצחיק בטירוף. יותר מאוחר הלכנו לטייל קצת באיזור של הבית שלה. הסתכלתי לשמיים וברגע שהסתכלתי ראיתי מטאור, זה תמיד קסום בעיני להסתכל בדיוק כשעובר אחד. לפני שנפרדנו לדרכינו התחבקנו והוא שוב קבע "נתראה עוד שבועיים..", איזה כיף שאכפת לו מזה שנפגש, אני אוהבת אנשים שרוצים להתחבר ולהתראות.
-
התחלתי כבר לחשוב על השחרור, אמנם זה עוד מספר חודשים אבל אני כבר צריכה למקד את עצמי מה אני רוצה לעשות כדי שלא אשאר באוויר. דבר ראשון הרצון הכי גדול זה לעזוב את הבית ולמצוא לי מקום משלי, להשאר פה שבועיים בחופשת שחרור זה יהיה ממש קשה. כשתגיע 2014 בטח כבר יפרסמו את הזמנים של הקורס שאני רוצה להרשם אליו - "קורס מורי דרך" ואני אנסה להתקבל לזה, זה שנתיים קורס של משרד התיירות דרך אוניברסיטת חיפה. מסתבר שיש להם גם שלוחה בב"ש אבל זה לא בבן גוריון אז אני לא סגורה על זה כי ממש רציתי ללמוד שם, אז אולי עדיף לי ללמוד באוניברסיטת חיפה עצמה וזהו. התוכן של הקורס זה אחד לאחד מתחומי העניין שלי, באמת שבא לי על זה. אני מניחה שאוסטרליה תצטרך לחכות לי קצת.
אני ערה כבר מאתמול בבוקר(נמנמתי איזה שעה בלילה..) אבל כנראה שמרוב שעות ערות המוח שלי כבר לא רוצה לישון. חגגנו בערב את חנוכה, הייתי ממש עצבנית והזעפתי פנים ואת השירים לא רציתי לשיר בכלל, אחר כך שאלו אותי מה קרה ואמרתי להם שיעזבו אותי ושלא בא לי לדבר. סתם התעצבנתי כי ידעתי מהעתיד לבוא, מזה שאני לא הולכת לישון יותר מ24 שעות. אחר כך אכלנו והרגשתי קצת יותר רגועה, אחרי שאני אוכלת אני נעשית יותר רגועה, בזמן הארוחה אני מרגישה לחוצה כי אנשים מסתכלים וכי זה חדר אוכל עם הרבה אנשים שאיפשהו עמוק בפנים מאיימים לי על האוכל(אם כי לא באופן מציאותי). אחר כך גם אכלתי סופגניה, שהייתה ממש טעימה ואני צריכה להזהר ולא לאכול יותר מידי שלא אסיים כ-פיל בסוף החג. כל השבוע עשיתי מד"סים, זה מרגיע אותי, משחרר אותי מכל העצבים וכמובן שמוזיקה שאני אוהבת תמיד עושה את רוב העבודה. אני לאט מעלה במרחקים של ריצות, בנתיים פלוס מינוס 3 ק"מ בכל יום. בדקתי את זה ובשנת שירות הייתי רצה 4-4.5 ק"מ, פשוט מעולם לא מדדתי את המרחק הזה שרצתי, הכל בראש זה ידוע.
חלמתי השבוע חלום מעניין - אני ואחי מיהרנו לאנשיהו והיינו צריכים לנסוע אבל היינו תלויים באמא, אבל היא הייתה עסוקה בלנקות מדרכה בחוץ שנראתה כמו סתם מדרכה ברחוב ושלא משנה כמה ינקו אותה היא לא תתנקה.
- המפקדת שלי ניקתה את המדרכה מחוץ למבנה לפני כמה זמן, וחשבתי לעצמי שזה ממש סתם כי גם ככה הכל מלא חול וזה לא באמת יתנקה. ייתכן והדמות של אמא ייצגה בין השאר היא המפקדת שלי.
- אמא שלי האדם הכי חולה נקיון שאני מכירה ומאז ומתמיד היא מנקה את הבית בקדחתניות והוא תמיד נעשה מלוכלך דיי מהיר(חתולים, כלבים, אבק..). זה מסביר לי את הקישור בין הסצנות.
-התלות באמא משקפת הרבה את המציאות וגם הכעסים שהרגשתי כלפיה על זה שהיא מתעכבת על המדרכה, שהיא עסוקה בתפל ולא נותנת לי תשומת לב.
-המקום שרצינו להגיע אליו היה לא ידוע אבל הכמיהה אליו הייתה מאד חזקה.
~
ברגע שאני חושבת על מישהו תמיד אני מרגישה ממש מבולבלת, אני צריכה לאזור קצת אומץ ולהתחבר לאנשים כידידים ולא לחשוב כל כך מעבר אבל פאק זה קשה לחשוב מעבר, אני פוגשת בנים מסויימים שמקסימים אותי ממש ואני לא מצליחה לשלוט במחשבות שלי. כנראה שאחרי תקופת יובש של שנתיים ומשהו היצרים שלי כבר מתחרפנים מבפנים. אני רוצה להזמין אלי מחר אנשים ויש אחד שקצת מוצא חן בעיני ואני יודעת שבשביל ליזום אי פעם משהו צריך סבלנות. שבוע שעבר קרתה לי מבוכה ממש רצינית איתו, התיידדנו לאחרונה דרך בת בת גרעין שלי איתו בגדוד ובן גרעין שלי שהיה איתו בבית ספר.. - קבענו שנצא כמה חברים לפאב, ואמרתי לו שאאסוף אותו ואת בן גרעין שלי ובשנייה האחרונה בן גרעין שלי הודיע שהוא לא בא והייתי כל כך מובכת מהעניין! פתאום מצאתי את עצמי לבד איתו באוטו עד הפאב ובאמת שהתנצלתי בפניו כמה פעמים על זה שבן גרעין לא בא, כי בתכלס אני והוא לא מכירים המון זמן והרגשתי לא נעים. הוא אמר שזה בסדר ודיבר עם בן גרעין כדי לשאול אותו למה הוא לא בא(מה שצבא עושה לאנשים לפעמים..). בחזרה מהפאב הורדתי אותו בבית ולפני זה התחבקנו ואמרתי לו שוב שאני מתנצלת על זה שזה יצא ככה והוא אמר לי "זה בסדר, בכל מקרה הייתי בא..". זה היה נחמד מצידו לומר את זה, חימם את הלב. בכל אופן קשה לי לדעת איך לגשת אליו וכנראה שרק סבלנות היא מה שאני צריכה כרגע. הוא אמר גם "נתראה עוד שבועיים..". שזה קסם לי כי למעשה דיברנו שנעשה מפגש כלשהו אצל בת גרעין בבית כולנו רק כעבור חודש או אפילו יותר, תלוי מתי הצבא יאפשר לנו להיות סוף שבוע בבית כולנו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad