http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007heCopyright 2019 Dryad. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/82/81/818288/misc/26179144.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14997972<div align="right" dir="rtl">אני חושבת לעצמי כל יום, כמה היום הזה מתאים להיות היום האחרון. הסטטיסטיקה שאחלה במחלה כלשהי גבוהה, שאטבע בים אולי? שאקבל אירוע מוחי מרוב בכי וסטרס. אני מאחלת לעצמי שיקרו לי דברים רעים. כדי שהוא יתגעגע אלי ויבין מה הוא הפסיד. שהוא יצטער שהוא עזב אותי. לא עובר יום שאני לא מחכה לזה, ואף אחד לא יודע. כולם בטוחים שאני חזקה, הולכת לעבודה, מתפקדת והכל בסדר. אבל היי, זה לא ימשך עוד הרבה. אני מרגישה שביום שאקלוט שזה נגמר סופית, אם הטבע לא יעשה את זה, אז פשוט אעזור לזה לקרות. אומרים ששקט שם, שמרגישים שלווה, שרואים דמויות, כלומר.. אולי אנשים מוכרים. כל כך הרבה פעמים ביום אני חושבת לעצמי שלא עושים דברים כאלה לאנשים שאוהבים ואם הוא היה אוהב אותי, הוא לא היה עוזב אותי. הלוואי והוא היה יודע מה אני עוברת, הלוואי והיה לו אכפת ממני. הלוואי וכל מה שאני רואה ביום יום שלי זה רק דמיון, זה רק סיוט שאני תכף אתעורר ממנו. כי לרגע חשבתי שהחיים שלי נפלאים ויש בהם הכל, בטחון ואהבה, שזה כל מה שבנאדם בעצם זקוק לו. ואז ברגע אחד הכל התפוצץ, בלי שעשיתי לו שום דבר רע. רק רציתי להיות חברה שלו ושהוא ימשיך לאהוב אותי. רק רצ</div>Mon, 19 Aug 2019 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14997972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14997972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14997791<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה את העצב העמוק בכל איבר בגופי, עד כדי שהוא ממש גורם לאבריי להירקב מבפנים. לא עובר יום שאני לא נכנסת להתקף בכי מחריד. אני מתעוררת מידי יום ב4 ומרגישה קושי להירדם. אני חא מרוכזת, בוהה באוויר. חושבת שאני רוצה למות, אבל מפחדת ממה שיהיה אחרי שאמות. הלוואי והוא יחליט לחזור אלי. הלוואי והוא יתחרט ויבין שעשה טעות. עברו 9 ימים, בהם אני מהלכת כחיה-מתה. מתה מבפנים, ריקה, חלולה. אם חזרתי לשמוע death אז המצב בהחלט חמור, זאת מוזיקה של ימים אפלים במיוחד. בבקשה, בבקשה שהכל יחזור להיות נפלא כמו שהיה. העצב גומר לי את הנשמה.</div>Sat, 17 Aug 2019 13:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14997791http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14997791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14997350<div align="right" dir="rtl">לפני שלושה ימים הוא אמר לי שהוא לא רוצה זוגיות. לפני כמעט שלוש שנים הכרתי אותו. מאז חלמתי עתיד, חלומות טובים, אהבה, בית, משפחה, קירבה, בטחון. לפני שלושה ימים גיליתי שהחלומות הטובים שלי הפכו לסיוט. חשבתי שהוא סתם אומר לי , חשבתי שזה סתם. אבל זה היה אמיתי , זה אמיתי שהוא לא רוצה אותי בחייו. תמיד התנהגתי יפה, אני לא קנאית, לא עושה סצינות, לא מעליבה, נותנת ספייס כשצריך, לא מתקשרת ומסמסת כל היום, אני לא כופה עליו דברים, אני לא מקללת, אני תמיד סבלנית, אני תמיד קשובה ולא יוצרת ריבים. אני אדם צנוע, יכולה להעיד על עצמי שאני גם ערכית ולויאלית מאד, ללא שמץ של שחצנות. אבל כנראה שלמרות זאת תמיד איכשהו אהיה לבד. תמיד אמצע את עצמי לא רצויה, דחויה. כי זאת אני, זה השם שקיבלתי, ככה אני נראית ומתנהגת וכנראה שאנשים לא מתחברים. מעולם לא הרגשתי כלכך רצויה כמו בקשר הזה ואז פתאום זה הפסיק ואני כבר לא בנאדם רצוי. לא אראה אותו, את משפחתו ואת האהבה הגדולה שהייתה שם. במשך כמעט שלוש שנים רבנו אולי פעמיים, וכל הזמן שררה בינינו חברות. ואז הוא אמר שהוא לא רוצה זוגיות, שהוא רוצה לבד ושזה לא קשור אלי. ואז אני רציתי להע</div>Sun, 11 Aug 2019 16:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14997350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14997350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14993690<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני שואלת את עצמי מה אני עדיין עושה כאן. אני גם שואלת את עצמי למה זה תמיד מגיע לי שאנשים יתייחסו אלי ככה. מאז שאני זוכרת את עצמי , אני לא זוכרת שהלב שלי נרפא והרגיש אהוב. תמיד יש בי חשדות, תמיד יש בי פחדים, תמיד אני מכינה את עצמי לגרוע מכל. זה עצוב כל כך, זה ממש ממש מתסתכל. אין לי אף אדם קרוב שרוצה לשמוע ולתת כתף, ואז אני אומרת לעצמי שזה בכלל לא שווה. אז אני עובדת, עושה תואר ראשון ואמורה לסיים אני מקווה, אז אני הולכת אולי לתואר שני, אז אני חיה את חיי הבודדים, אז אני פשוט מתפקדת, מכריחה את עצמי להמשיך לתפקד ולא ליפול ולוותר לעצמי. אני מוציאה החוצה עוצמות של אנרגיה וגם כל החיים מוציאים ממני את המיץ. אבל אני באמת עייפה, אני מרגישה כבויה כזו. זה עצוב להיות אדם שתמיד מרגיש בודד, גם כשיש אנשים מסביבו. כי לעולם לאף אחד לא באמת יהיה אכפת ממך באמת. אנשים נזכרים כמה היה להם אכפת ממך רק כשאתה מת ואז הם מתגעגעים. הם מתגעגעים בעיקר ליכולת שלהם לדבר איתך ולומר לך דברים. אבל מעולם לא היו מודעים לכך שבעודך בחיים, הם התעלמו פעמים רבות מהרצון שלך לדבר איתם, ולא יודעת שלך עצמך לא הייתה יכולתם לדבר</div>Fri, 28 Jun 2019 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14993690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14993690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14993209<div align="right" dir="rtl">דכדוך , עצבים, חרדה. אני רוצה לטשטש את זה. להעלים את זה מעלי. זה ככה כי החיים לוחצים מה זה חזק. החיים בעיקר משתנים מאד מהר וזה ממש אימפולסיבי , זו אני. אני משנה החלטות מהר מאד, אם נפגעתי התוכנית תהיה מצודדת ב180 מעלות. רק לברוח fly away, מהדבר שמעיק ופוגע. אז אני עוזבת בעזרת השם את הדירה, למקום טוב יותר. קצת בקוצר רוח. לחץ בחזה, אבל הייתה גם הקלה. שבת בערב זה תמיד זמן לדכדוך שנכנס ואני מכירה אותו היטב. בטעות אמרתי לבעלת הדירה שאני מעריכה את החוזה בחודש ופתאום הסתכלתי היום על הוואטסאפ וגיליתי שטעיתי במה שכתבתי לה מבחינת הניסוח.. לא קראתי טוב את דבריה. למזלי היא טובה והבינה וגם יש מעל חודש לסיום החוזה. אבל אני בעיקר רוצה שקט ונחת. אני רוצה לעבור מפה ולהמשיך בחיי. למה? השותפה שלי מתנהגת בצורה מחפירה ובזויה, פגעה בי מאד השבוע ואני לא מוכנה שיתייחסו אלי כמו שאמא שלי נהגה להתייחס אלי.</div>Sat, 22 Jun 2019 14:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14993209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14993209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14992081<div align="right" dir="rtl">10 שנים מאז הקמת הבלוג הזה בישרא חלפו להן.. למעשה הייתי כאן כבר לפני, אבל ספציפית אותו פתחתי לפני 10 שנים. מאז אני עדיין אותה בחורה עם תהיות, חלומות ודכאון שחורט את הלב. מאז חשבתי על הסוף כלכך הרבה, אבל כן השתניתי ולמדתי להכיר יותר טוב כל מיני צדדים אצלי. למדתי להתמודד עם עיוותי הנפש שלי קצת יותר, התחברתי לעצמי ולבורא עולם. בטח עוד מעט הבלוג ייקבר שוב ובמידה ואכתוב, זה יהיה במקום בעל אותו השם בwordpress. שכבר קיים מאז תחילת פאזות הסגירה בדצמבר 2017. אז זהו.. אני לא יודעת כמה עוד אכתוב כאן.. אבל המקום הזה היה בית למחשבות ולהתמודדות שלי עם המצבים הנפשיים שלי.</div>Fri, 07 Jun 2019 13:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14992081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14992081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14991112<div align="right" dir="rtl">עבר פסח ודיברנו המון.. הסקנו מסקנות יחד והיו לנו שיחות מאד משמעותיות. בחמישי אני הולכת לפסיכולוגית שוב אחרי שנתיים של הפסקה, יש לי תוכנית להיפגש איתה מידי פעם. כרגע אני בלחץ נורא כי היה לי קשה היום בלימודים. אז חזרתי הביתה עם נפילת מתח קשה, מלבד זה שיש לי עוד מיליון דברים לעשות ואני לא מצליחה לאזור כוחות וזה חמור. כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. אני מאד משתדלת להתמודד עם העליות והירידות, לעודד את עצמי לעשייה וזה כלכך קשה. הפכנו אנשים מנוונים וברגע שחוזרים מלימודים או עבודה אחרי יום שלם, נתקעים מול מסך. פשוט אין משהו אחר שאני מרגישה שהמוח שלי מסוגל. אני פשוט לא מסוגלת לשבת לכתוב עבודה. אני כת השבוע בעומס היסטרי ואז גם בסוף השבוע אני עובדת ועושה מלא מטלות בלימודים. מה מלחיץ? יש לי עבודה גדולה שרציתי להתקדם איתה, יש לי בערב יום הזכרון גם מבחן בלימודים וגם לשיר בטקס ולזכור את המילים.. אני ממש חייבת להירגע! זה הולך להיות כנראה יום מטורף אבל אין לי ברירה אלא להתאמץ מאד ולאזור כוחות.</div>Tue, 30 Apr 2019 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14991112http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14991112http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14990181<div align="right" dir="rtl">אחרי השיחה הדברים התיישבו להם, משמע הסתדרו. עדיין אני יודעת שלהבא פשוט לא אספר, כמו שנאמר סייג לחוכמה שתיקה. הרי כל דבר שאינו מכוון מטרה, בעל מוטיבציה, איתנות, שמחה או ניצחון - עלול להפיל אותי. אני לא אכניס לזוגיות שלי יותר את הדאגות שלי, אני לא אספר לו יותר אם עוברים עלי דברים. הזוגיות תהיה כמו אי טרופי, שקטה, שטופת שמש ויופי, עשירה בטעמי פירות נפלאים, ים, רוח בצמרות דקלים וצלצולי צדפים הנוקשים זה בזה בינות הגלים. הזוגיות תהיה רק לטוב, הוא לא ידע דברים שעוברים עלי כי אותם אספר לחברה, לאחותי, לפסיכולוגית או אכתוב אותם בבלוג. כמו נורה שהחביאה את עוגיות המקרון, כך אחביא את סודותיי וכאבי. לא הייתי רוצה לאבד את הקשר בגלל המילים, בגלל הדכאון, בגלל הקשיים בחיים. אז אני צריכה מה שנקרא To face them, אבל לשמור לעצמי. הוא לא בחור שיכול להכיל את הסערות שבתוכי, אז עדיף להשקיע הכל, שוב.. כמו אי טרופי שטוף שמש ואור.</div>Sun, 21 Apr 2019 14:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14990181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14990181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14989916<div align="right" dir="rtl">אני לא באמת יודעת מה יקרה, אבל בכל מצב שהוא אצטרך להיות חזקה. השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם" חוזר אצלי בראש הרבה. לא משנה מה יקרה, אצטרך לנשום עמוק ולהסתכל לפחד בפנים, לקושי, לאתגר, לחרדה הזו. אין לדעת מה יהיה ולפעמים אנחנו מפנטזים וחולמים ואז הכל מתפוצץ בפנים.</div>Thu, 18 Apr 2019 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14989916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14989916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14989793<div align="right" dir="rtl">השבוע היה קשה מאד והוא עוד לא נגמר. המון סימני שאלה והבטחון שהפך לאבק. התחושות - כעס, עצבות, אדישות, ביעות - הן חולפות זו אחר זו, כשאחת נמצאת האחרות מאזינות לה. כרגע אני חשה ביעות, פחד שמשפיע פיסית על הגוף. האם כל מה שחלמתי ורציתי עומד להעלם? מה עשיתי רע בעולם שזה תמיד חוזר? הלחץ בחזה לא עובר כבר מהבוקר ולמרות שאני נושמת נשימות עמוקות אין לכך משמעות. אני כבר כמה ימים מכריחה את עצמי לאכול. קשה לי להרגיש רעבה, הגוף שלי עסוק בלשרת את הצרכים הנפשיים שלי. אולי אחרי פסח אחזור לטיפולים, כבר שוחחתי עם הפסיכולוגית שלי על כך. אני שוקעת ושוקעת, ולא מאמינה שהבאתי את עצמי לנקודה הזו ושגם את מה שכבר היה לי הרסתי.</div>Wed, 17 Apr 2019 16:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dryad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=837007&blogcode=14989793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=837007&blog=14989793