יום שישי
בסביבות 4 אחר הצהריים אני, אחי ואבא שלי יצאנו לדרך, נהגתי עד בית קמה שם אבא החליף אותי. המשכנו דרומה וירח י"ד זרח לאיטו, ירדנו ממצפה רמון לעבר המכתש. פנינו שמאלה מכביש 40 לעבר החשיכה בשביל המוביל לחאן בארות שם תכננו להעביר את הלילה. הדרך לחאן היא 5 ק"מ של חושך, וכאשר מגיעים הכל מואר ויפה. הדלקנו מדורה ובישלנו עלייה ארוחת שישי - בשר על האש, אורז, תבשיל שעועית עם חלה טובה בצד. בזמן הזה הגיע שועל קטן ובעל בטחון כדי לרחרח אחרי מזון. אחרי הקפה המסורתי הלכנו לישון בשקי שינה תחת כיפת השמיים.
יום שבת
השינה לא הייתה רצופה, אם כי טוב שכך - רק ככה התאפשר לי לראות ירבוע סקרן שטייל סביב שקי השינה ומטאור כחול-צהוב יפייפה שעבר, וב5 אני ואחי קמנו. אחר כך כל היום לא הפסקנו לצחוק על כמה מפגרים היינו שקמנו שעה לפני הזריחה. עמדנו על גבעה כשהשמש זרחה במזרח ומנגד הירח הכמעט מלא שקע במערב. מצאתי שם אגב מאובן שלם ממש יפה של קונכיה.
בשעה 8 אחרי קפה ומשהו קטן לאכול, יצאנו לדרך לכיוון הר ארדון - מסלול 12 ק"מ. התחלנו בהליכה של 4.5 ק"מ לכיוון ההר, עברנו באיזור דרך הבשמים הקדומה. הרוח הייתה לטובתנו, ברוב הטיול. במהלך ההליכה ראינו נחש שרף קטן שמיהר להתחבא. התחלנו את הטיפוס על ההר שגובהו 700 מטר, זה נשמע לא הרבה אבל חשוב לציין שזה חתיכת מצוק, העליה תלולה מאד. הגענו למעלה וישבנו ליד המצוק מול הנוף המדהים של המכתש, כל המכתש צבוע בשלל צבעים אזור שמאופיין בחול צבעוני - לפני מליוני שנים היו באיזור סופות ענק שהביאו איתן חול מאפריקה, החול נערם בשכבות והצבע שלו נובע מכל מיני מינרלים שבאו במגע עם החול כך למשל צבע ירקרק-כחלחל זה מאפיין מינרל נחושתי, צבעי כתום-אדום באים ממינרלים מתכתיים. אחרי שהגיעה החול היה הים הקדום תטיס שלאחר הנסיגה שלו נשארה שכבת גיר(שמקורה מעצמות של בעלי חיים ששקעו בים). על ההר עצרנו להפסקת צהריים ואחריה התחלנו בירידה שהיא קשה לא פחות מהעלייה, שמחציתה עושים בישיבה כדי לא להתגלגל למטה. לאחר שירדנו מארדון המשכנו לכיוון הר חרוט שהוא שריד לפעילות וולקנית שהייתה, מתחת לגיר בעבעה פעילות וולקנית ולבה פרצה מבעד לסדקים בגיר ויצרה 'דייק'(Dike) ומתחת לפני הקרקע "בישלה" חלק מהחול שהיה קבור תחת הגיר מה שגרם לחול במקומות האלה לעבור תהליך של התמרה, כלומר - החול נהפך לאבן וולקנית - הצבע השחור שנצפה באיזור. היה 1 בצהריים והיה מאד חם אז החלטנו שלא לטפס על חרוט - מדובר בשביל שממנו גם עולים וגם יורדים, שוב תצפית על כל המכתש. משם המשכנו בחזרה לכיוון חאן בארות. אחרי מנוחה של גלידה ושתייה, קיפלנו את הציוד ונסענו לקיר האמוניטים. תופעה מדהימה - איזור בו התרכזו מליוני אמוניטים, ככל הנראה בתוך מאגר מים כלשהו שהלך והתייבש עם נסיגת הים והשאיר אחריו ריכוז גבוה של בעלי חיים אלה. מדובר בקיר גדול שעשוי כולו ממאובנים. עלינו אחר כך למצפה רמון ושם שתינו קפה , במצפה גמל מול הנוף. התחלנו את מסענו הביתה. היה טיול פשוט אדיר, אני מתרגשת מלחשוב עליו. היה קסום.
היום
ישנתי כמו בול עץ 10 וחצי שעות בערך. נסעתי להפגש עם חברה מהצבא. נסענו לבקר בקיסריה, שם טיילנו בעתיקות. חשוב לציין שיש הנחה טובה לחיילים (כניסה ב24 ש"ח במקום 40) וככה זה בהרבה אתרים של רשות הטבע והגנים. העלתי מזכרוני מה שאני יודעת על האתר, ונכנסנו למיצגים שם יש סרט שמסביר על האתר ועל קיסריה מאז ועד היום. אחר כך הלכנו לכיוון ההיפדרום וארמון השונית. היו המון תיירים, וזה רק חיזק אצלי את הרצון לעסוק בתיירות ולעבוד עם אנשים מחו"ל, זה קוסם לי תמיד. סיימנו את הטיול עם פיצה וספרייט.
-
עברתי לפני כמה ימים שנה בצה"ל מה שאומר שיפור יציאות, מי היה מאמין שזה יגיע.
טוב לי וזהו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
האמת שסך הכל התנאים בצבא בסדר, וסבבה לי עם הבנות. מצבי הרוח שלי הם בעיקר בגלל ההוא שהייתי איתו. אני פשוט מתה שהוא גם יעוף מהבסיס, שאני לא אראה אותו ועד שהסתבר לי שהוא באמת עוזב עוד חודשיים גיליתי שאחרי חודש ומשהו הוא שוב יחזור. הרגשות שלי כמובן ממשיכים לעבוד וזה לא שאני נעולה עליו כבר, כלומר, העניינים דעכו. אבל נורא קשה לי שכל פעם שאני רואה אותו אז בא לי לנשק אותו ולחבק אותו ולהיות איתו. על סקס איתו אני כבר לא חושבת, זה כבר רחוק מידי.. הוא גם מרתיח אותי כי הוא מסתובב עם בנות אחרות, ומציק לי שכולם סבבה איתו ומדברים איתו רגיל ואיתי הוא כבר בקושי מדבר, וכשהוא מדבר אז יש מן תחושה שהוא עושה לי טובה שהוא בכלל מדבר איתי. ממש אהבתי אותו בתור ידיד, איזה חרא זה. >:
כינוי:
Dryad