במהלך הטיול שלי ביום שבת ראיתי 3 צבים, מדובר במחזה דיי עצוב. אמנם כשרואים אותם מהלכים להם בעצלתיים על העשב ומנסים לברוח יש בזה משהו משעשע, כי הרי שהם צבים וגם אם ירוצו זה לא יועיל להם במיוחד. העניין העצוב הוא שגל קור אחד יספיק כדי לפגוע בהם ולהביא למותם, אנחנו עדיין בינואר עוד שנייה פברואר ואם נבוא לאיש אירופאי ונספר לו שראינו צב באמצע החורף הוא יחשוב שאכלנו בורקס פטריות הזייה. בנוסף לצבים האלה יש עוד זוחלים כמו נחשים, חומטים ועוד.. שמתעוררים משנת החורף שלהם כבר עכשיו, והרי שהחורף לא נגמר והוא יגמור אותם.
כשהייתה הסופה הגדולה הזו שכולם נבהלו ממנה ועשו ממנה בלאגן תקשורתי ואותי זה הרתיח, הם רק קיללו את הרגע וקיוו שמחר השמש תזרח שוב בלי אף ענן בשמיים - תושבי ישראל לא הבינו שמדובר בגשמי ברכה. כי מובן לכולנו שהמים יוצאים מהברז, הרי הם גם נוצרים שם! ועם האמירה הצינית הזו -עצוב שהחורף בישראל נראה ככה כי האקלים הים-תיכוני, העצים, הפרחים ובע"ח לא ישרדו את התהליך שבו הופכת הארץ למדבר. אני מקווה שירדו גשמים וכמובן שנחסוך במים או שאצטרך להאשים את קובי פרחי בכך שתמו ימי המבול.
לפחות אז החתול נהנה מקצת שלג..
הנה מחר אני חוזרת שוב למוצב אחרי כמעט שבוע של בטלה, כרגיל כבר שכחתי את צה"ל והנה אני חוזרת בחזרה. חידשתי לי סוף כל סוף את הפלייליסט בפלאפון, כדי שאוכל לשמוע מוזיקה טובה מחוץ לבית. רבתי היום שוב עם אמא והתחרפנתי שוב אבל היא הלכה מהבית אז זה עבר לי, אני חייבת להתרחק ממנה יותר. הלוואי והייתי גרה במקום משלי.. עוד קצת וזה יבוא.
סרט בטיחות בטיסה בהשארת ההוביט של Air New-Zealand. גאונות!
-
היום לא היה מעניין במיוחד בייחוד מנוחה וגיליתי שוב השמנתי ונמאס לי כבר לעלות במשקל! איך זה שהגוף שלי פשוט משמין מכל דבר גם אם זה ממש כלום! באמת שאני יכולה להשמין מכוס תה..... איך זה שיש אנשים שיכולים לאכול כל היום ולא עולים קילו. מטבוליזם מדוייק.. ואולי אני מגזימה אבל באמת שזה משגע אותי כי אני לא מרגישה טוב עם עצמי. אולי כי בבית אין לי אפשרות לעשות את הדיאטה שלי כמו שצריך כי זה אומר פשוט לא לאכול כלום כי בהכל יש דברים שהם לא טובים. אני מפחדת לחזור להראות כמו בשנת שירות כי אז באמת שהייתי פרה ואני נחרדת מזה.
-
הוא הציע לי לצאת היום וכתבתי לו הודעה "ממ.. נראה, לא סגורה מה הולך" שזה תכלס גורם לי להשאיר אותו קצת תלוי באוויר בלי לדעת מה אני רוצה בכלל. איך אני אמורה לדעת להציב גבול, אני לא רוצה לצאת איתו ולהעלות לו את הציפיות ואז להסביר לו שאני פחות בקטע של "להיות חברים"(אגב באותו יום כשנסענו ברכבת להופעה הוא בא לי ביציאה "אני לא מאמין שלחברה שלי יש יותר רגילות ממני" - שזה באמת העלה בי תהייה, כלומר למה הוא אומר עלי שאני חברה שלו, או שמא הוא התכוון לידידה.). אולי עדיף פשוט לא להראות נכונות להמשיך וזה יעבוד.
אני לא יכולה להיות במערכת יחסים כזו. כשאני אהיה בקשר עם מישהו הוא יצטרך להיות גבר, ויקינג כזה.. כזה שיוביל ויודע מה הוא עושה. כל הזמן אני מחפשת הסברים וטיעונים עם עצמי כי פשוט לא נעים לי הפעם להיות זאת שיוצאת רעה. בפעם הקודמת כשהתאהבתי אפשר לומר בהוא מהגדוד, הייתי בצד שלא רוצים אותו והכאב הוא איום ונורא. במקרה היום מחקתי מהפלאפון תמונות והייתה שם תמונה שלו ודווקא אותה לא מחקתי רק אהבה וצער עלו בראש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
). אולי עדיף פשוט לא להראות נכונות להמשיך וזה יעבוד.
כינוי:
Dryad