הברביות שלי ידעו להתאבד, הן היו קופצות מבית הבובות וגם רוצחות זו את זו. הן היו חולות וגם קן היה חולה. הכל היה חולה. לפעמים הן אהבו וגם עשו אהבה, כמו בסרטים ובטלנובלות. הברביות שלי היו מתרברבות על הרכב שלהן כדי שיראו שיש להן, בזמן שלאחרים אין. הן אהבו להתלבש ואהבו לצאת למסעות.
הלגו שלי תמיד היה רכבת שנסעה רחוק. ברכב היו כיסאות והאנשים היו נוסעים בקול חריקות, של פיסות לגו מאורכות שמתחכחות עם הרצפה. לפעמים הוא גם היה מטוס, אם היו מספיק גלגלים. טס רחוק.
הפליימוביל שלי היה מושלם, היו לי הרבה חלקים ואפילו מטוס. הרבה סוסים והרבה צבע ואולי שם נהנתי יותר מכל. אולי כי זה היה נורא ריאלי וכל פרט קטן היה.. מצנצנת עד כוס, מארנב עד פרח. אבל גם שם היו נפצעים, מתים, נופלים מהסוסים..
המשחקים שלי היו נעלמים תמיד, היא הייתה מחביאה לי צעצועים. אולי הייתי ילדה רעה, כי לא סידרתי את המשחקים. בובות שאהבתי לשחק איתן נלקחו לי.
רכושנות, חוסר בטחון, חוסר ערך עצמי, אי יכולת לסמוך, פחד מאנשים, פחד מלשחק עם ילד.
-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad