בין לבין אני פשוט לא מוצאת אושר בקשר הזה. לפני שבוע כשרבנו חתכתי את עצמי בגלל מצב נפשי שנגרם בגללו.. האם זה כדאי? ואיך אדע שזה לא יקרה עם גבר אחר אי פעם? שאכעס ואעשה את זה ואולי הבעיה היא בי ובחוסר השליטה שלי על המעשים של עצמי?
בת גרעין היקרה סיפרה לי שבתחילת הקשר בקיץ הוא סיפר לה שמישהי מהעבודה בזמן המיוחדת שלחה לו תמונה בבגד ים ועל זה שהוא חשב שהיא נראית ממש יפה וביקש ממנה שלא לספר לי את זה, ובנוסף אמר לה שאני מעיקה עליו... אז אולי עבר קצת והדברים השתנו אבל באמת לעזעזל אין לי אמון. ואולי הפחד והמחשבות הרעות מביאות איתם דברים רעים? כנראה כי הרי המציאות הטובה נוצרת מהמחשבות החיוביות. פשוט מעט התעייפתי. נעצבתי אל ליבי.
תמיד היה לי את החלק הזה, שעצוב תמידית. הקשר שלנו לא תומך, אולי מקל בכל מיני מקומות אבל אין לי תמיכה. הוא לא יכול לשאת אותי. ולכן באיזשהו מקום אני צריכה להסגר בפניו וזה כואב, זה כואב להיות עצובה ולשחק אותה כאילו הכל סבבה. ברובה ההסטוריה של הבלוג הזה היא סיפורי המצברוח שלי, שלא מלבב בדרך כלל. ככה שזה באמת לא חדש , וזה לא קשור רק לקשר.. גם בקשר הראשון שלי עם האדם הראשון שאהבתי היו קשיים רבים מאד והמון ריבים וכעסים ועצבות.איזה בזבוז של חיים אלה, לשבת חצי מהזמן ולהתבוסס בכאב. מתי ואיך ארפא? איך אצליח להרים את חיי משפל למצב בו אני מאושרת? קראתי כתבה שכדי להיות מאושרים באמת צריך אהבה וצריך להיות שלם עם המעשים שלך... לדוגמא היום קניתי מכנס בגד ים בחנות בילבונג עודפים בעלות של 150 ש"ח במקום 239 ש"ח(חסכתי לכאורה 89 שקלים..) במקום שאסתכל על היתרון שיש לי עכשיו מכנסי בגד ים יפים ושאני אוהבת, העדפתי לחשוב על למה לא לקחתי זוג נוסף ב50% הנחה(שזה אומר להוסיף עוד 75 שקלים) ועל כך שזה דיי יקר בעבור מכנס קטן שכזה. והרי שהאושר הוא להסתכל על הדבר הטוב, עכשיו אוכל ללכת לים ולהיות צנועה יחסית כמו שאני אוהבת, עם מכנסונים שמוצאים חן בעיני ומסתירים בפני העוברים ושבים באופן יחסי את הגוף שלי(בלי שרואים את הלמטה). והרי שזהו היתרון, והכל בסדר אבל אני התלבטתי קשות אם לא טעיתי. במידה והייתי משלמת עוד כסף בעבור עוד זוג הייתי מתבאסת שהוצאתי כל כך הרבה כסף על שני זוגות מכנסיים. אותו דבר עם הזוגיות במקום שאהיה מאושרת מהיתרונות אני מסתכלת על החסרונות.. ולמה? כי גדלתי בבית שתמיד כל מה שעשיתי נתפס כרע, וסבלתי מאלימות פיזית ומילולית ועודני סובלת מהמילולית. גדלתי להיות בנאדם שלא יודע לסמוך על אחרים, גם לא על הקרובים ביותר. קשה להסתכל על החיובי כשעצובים, הגוף מכווץ מידי בשביל זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad