A Moment of Clarity

לב חמוץ.. מאוכזב מכלום. פחד ממאורעות שטרם קרו, חרדה מהעתיד. ממועדים ומשמחות.. הכל עדין כל כך, כמו ידה של ילדה רכה.

אני שושנה זעירה תחת כיפת זכוכית דקיקה, קו דקיק מפריד בין הבועה הקטנה לחלל הגדול ולאיום הכבשה. וחושדים בי שאני באובאב, עשב שוטה, לא רצוי בעולם. 'איך הם מעזים!' מזדקפים הקוצים מאיימים לנעוץ מכאובם באחרים, להותיר בהם פה פצע שיחושו וירגישו מהי חרדה. מהו אותו פחד נורא מכבשה צמרירה, בודדה ומנודה. קוראת בקול זעיר אל הנסיך הקטן שלי, שישוב אלי מן המרחקים.