A Moment of Clarity

מחר חזרה לצבא, אחרי 5 ימי בית שעשיתי המון דברים קצת באסה לחזור אבל יש בחיים גם מחוייבות שאני צריכה לעמוד בה. סך הכל אני חוזרת לכמה ימים ואז יש לנו טיול פלוגה בצפון. האמת שסך הכל התנאים בצבא בסדר, וסבבה לי עם הבנות. מצבי הרוח שלי הם בעיקר בגלל ההוא שהייתי איתו. אני פשוט מתה שהוא גם יעוף מהבסיס, שאני לא אראה אותו ועד שהסתבר לי שהוא באמת עוזב עוד חודשיים גיליתי שאחרי חודש ומשהו הוא שוב יחזור. הרגשות שלי כמובן ממשיכים לעבוד וזה לא שאני נעולה עליו כבר, כלומר, העניינים דעכו. אבל נורא קשה לי שכל פעם שאני רואה אותו אז בא לי לנשק אותו ולחבק אותו ולהיות איתו. על סקס איתו אני כבר לא חושבת, זה כבר רחוק מידי.. הוא גם מרתיח אותי כי הוא מסתובב עם בנות אחרות, ומציק לי שכולם סבבה איתו ומדברים איתו רגיל ואיתי הוא כבר בקושי מדבר, וכשהוא מדבר אז יש מן תחושה שהוא עושה לי טובה שהוא בכלל מדבר איתי. ממש אהבתי אותו בתור ידיד, איזה חרא זה. >:

אני מפחדת קצת לפתוח את זה, אני מרגישה ממש מוזרה כשאני מעלה בתוכי את המחשבות האלה. נדמה לי אבל שמצאתי מישהו אחר בבסיס שמוצא חן בעיני. כל זה ישאר בגדר מחשבה, כי לעשות צעד אני לא אעשה. כבר כמה זמן חשבתי שהוא נראה טוב ושהוא ממש חמוד. רק שיש בעיה דיי גדולה - הוא קצין, אמנם הוא ממש סבבה ולא צהוב בעליל. קרתה פעם אחת שהוא בא אלי כשהייתי במשמרת - הוא בא, חזר למשרד, בא שוב, חזר למשרד ואז שוב בא.. ודיברנו על כל מיני דברים. אם רק הייתה לי הזדמנות לשבת איתו לשיחות נורמאליות, אבל כל הזמן יש מסביב אנשים והוא איש דיי עסוק.. מצחיק שאני חושבת על זה שהוא קצין, ופחות על זה שהוא דרוזי..

-