הדיכאון דיי עבר,באמת שלבי סיום,אני מרגיש עצב רק שאני חושב על התאבדות בגלל המנגנונים ההפסיכולוגים של הרצון הבסיסי של יצור חיי.

אני לא קם עצוב (לעיתים נורא רחוקות.) וכל שאר התסמינים,אבל אני פשוט ריק ,לא יודע אם יצא לכם לראות חיים יום יומיים של אדם שחיי בשביל עבודה ומנוחה ולא מבינים למה הוא קיים עדיין,הכל כל כך ריקני וחסר משמעות (גרסה מעודנת ביותר ובגרמנית!)

ועכשיו תקפצו לי בתגובות של לעשות מה שאני אוהב ובלה בלה בלה והלימודים זה זמני ושישתלם לי לחכות,זה דיי שווה לתחת.

פיתחתי לעצמי הרבה תחביבים שנבדקו בקפידה ,תאכלס? לא שינה דבר,רק יותר כיף להיות בבית זה הכל,אפילו שהייתי שבוע בחול בטיול מודרך שנהנתי ממנו מאוד ולא היה לי כמעט זמן לנוח היו לי מחשבות אובדניות,אולי זה עוזר לעצבות אבל לא לריקונות,אין לי בשביל מה לחיות,הנאה זמנית? ניחה,אני יכול  להסתדר גם בלי.

תכלית,אהבה,מטרה,שאיפה,הכל רחוק מנשוא,בני אדם זה לא יציב גם אם הוא (היא) בנפשו יציב זה לא אומר שהוא לא יכול למות,ומה אז?זה מעגל אין סופי חסר פואנטה. קשה למצוא תכלית,ונגיד ומצאת ,איך היא תשרת אותך כל החיים? תוכל להתפרנס ממנה? מי אמר שתצליח? איך אתה פותר פה משהו? פשוט זה חיים במאבק לקיים את התכלית המטומטמת,"לגרום לעולם להיות מקום טוב יותר" ,גם אם יש תוכנית איך אז מה אז? יהיה עולם טוב עם אנשים טובים ואין סיבה לחיות?

מטרה דומה תכלית אבל משולבת עם אהבה וגם עם גרעון של לחץ נפשי,להישגיות ותחרותיות שלא שווה הרבה,לרוב זה להתעשר ופנטזיות מיניות משוגעות,פנטזיות מיניות זה דיי קל יחסית,אלא אם את/ה מכוער/ת בצורה מחרידה,עני/יה (תלויי בפנטזיה) ,בעיות תקשורת קשות,בעיות מוטוריות בשביל זה.

מבחינת כסף,אין פואנטה,אתה עשיר ומה אז? ההנאות יהיו בהתחלה וידרדרו לדיכאון כי אין תכלית ,פשוט אין ,כל חלום שמוגשם גורם לחוסר תכלית אחר כך וחלום בלתי אפשרי גורם לתסכול ולחץ נפשי.

הסיבה היחידה שאני חיי זה כי אני חסר ביטחון בכך,רמת השליטה על הרגשות שלי מאוד גבוהה,קל לי להכחיש רגש ולגרום לו להעלם (אלא אם הוא תלויי במשהו) או לפחות לא לחוות אותו,כמו הדיכאון,הפואנטה פה שאין לי בעיה להשתמש באמצעים רגשיים כדיי להכין אותי מנטאלית להתאבדות ואם תהיה לי הכנה נפשית טובה אני אתאבד ללא דמעה .