אני לא יודע מה עובר עליי

הדיכאון עדיין משפיע עליי,הוא לא עוזב,הוא אף פעם לא עוזב.

אולי אם לא היה לי מה לעשות היום זה היה קורה,אולי לא אני לא יודע,אני לא יודע מה אני באמת רוצה כי הרי יש סיכויי שזה סך הכל גיל ההתבגרות ושאר השיט ומצד שני אולי זה מה שאני באמת רוצה.

אני תמיד דוחה את זה ולפעמים בוכה שאני חושב על זה כנראה אני לא מורעל מספיק כי בפעם השנייה (שלא כתבתי עליה בבלוג למרות שקשה להגדיר את זה בכלל ) אפילו לא בכיתי,מדדתי הכל ולא היה לי אכפת,אני לא יודע מה באמת גרם לי להפסיק כי תאכלס היא לא באמת שכנעה אותי זה היה סתם שיחה כזאת ועוד במיוחד אז שלא היה לי אכפת בכלל ממנה ואפילו שנאתי אותה,אולי זה האינסטינקטים שלי למנוע את זה ואולי זה רצון מסויים שלי לחיות,למרות שאני לא מרגיש בכלל ערך לחיים שלי בכלל וכל החיים נראים לי חסרי טעם כאלה,קשה לי להגדיר את זה.

אולי בהזדמנות אחרת זה יקרה,לא באמת עבר לי תאכלס וזה גם לא יעבור בזמן הקרוב.