כאן הקהל הפריע, התריע, הביע, הוקיע, הודיע שהסיפור לא הגיוני. הגיע, הטמיע, הכניע, הפתיע, הצדיע, הרתיע - שום דבר לא הצליח להרגיע. התשואות לא נדמו למשך הרבה זמן והקהל נשאר עומד איתן. את תלונותיו הוא השמיע ואותו שום דבר לא הצליח להשביע.
קוראים לי אור ויש לי רק יד אחת. עם הזמן למדתי לעשות את כל מה שאני צריך עם יד אחד. למדתי לכתוב עם יד אחת, להקליד, להכין אוכל ואפילו לרכב על אופניים. היו פעולות שהיו יותר קשות כמו להתלבש למשל, אני עדיין לא מבין למה צריך גם ריצ'רץ' וגם כפתור במכנסיים. הרי אחרי שאתה מצליח להכנס בקושי לסקיני ג'ינס האלו שנכנסו לאופנה לאחרונה, אתה צריך גם לסגור את הריצ'רץ וגם את הכפתור. הרי אם היו עושים את הריצ'רץ' יותר חזק, הכפתור היה מיותר. הנה לכם רפורמה נהדרת. סלוגן - פחות כפתור אחד יותר נחמד, פחות שניים כיף כפליים.
סה"כ אני בן אדם דיי משעשע, יש שיגידו אפילו בעל חוש הומור. אני מצליח ברוב המקצועות בבית הספר ואחרי בית הספר אני אוהב לשבת מול המחשב ולראות סרטים. אני ממש טוב במציאת סרטים והורדה שלהם וכל החברים שלי פונים אליי כשמשעמם להם והם צריכים סרט שיפיג את השעמום. אבל עדיין, ברחוב, בכיתה, בבית הספר ואפילו בבית אנשים נועצים בי מבטים. אני לא יודע למה, הרי אם הם יגשו ויטרחו להכיר אותי הם יראו שאני בן אדם נפלא שיש על מה לדבר איתו, אדם שאפילו יכול לשעשע אותם ולהמליץ להם על סרטים. או שהם יראו שאני משעמם ואז ילכו. כך או כך לפחות הם טרחו לגשת ולהכיר אותי במקום לנעוץ מבטים. זה כואב, כשאנשים שופטים ונועצים בי מבטים. קוראים לי אור ויש לי רק יד אחת, כי היד השניה תקועה עמוק בתחתונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: