מדהים אותי לגלות כמה השתנתי, עד כמה אני לא דומה לבן אדם שהייתי עד לפני חצי שנה. אני מאמינה שאם הייתי הולכת למקום ההוא לפני חצי שנה לא הייתי מצליחה לאכול בכלל, היום אכלתי שוקולד ואורז ובשר ומליארד דברים אחרים מול כולם.

למרות שכולם הכירו אחד את השני קודם ורק אני הייתי לא קשורה הצלחתי להתחבר כמעט לכולם ולמצוא את המקום שלי. זאת הייתה משימה קשה אבל הצלחתי כפי שרק אני יכולה.

החמיאו לי המון, גם המורים וגם התלמידים האחרים; אמרו לי שאני יפה, שאני רזה, שאני בן אדם טוב, שאני מוכשרת. המורים אמרו שאני בין הילדים המוכשרים שהם ראו אי פעם, שהם נהנו לדבר איתי וללמד אותי.

נהנתי מכל רגע, גם אם היו רגעים בהם נפלתי טיפה. אבל אני העכשווית, בניגוד לאני שהייתי עד לפני מספר חודשים, יודעת לתפוס את עצמה בזמן המתאים ולא לתת לעצמה ליפול חזק.

אלו היו חמישה ימים בהם נהנתי מכל רגע, בהם נשמתי לרווחה ונזכרתי איך באמת מחייכים - בלי לחשוב מעבר. יואב אמר לי בדיוק לפני שבוע שהגישה שלי מפחידה אותו כי אם אני לא מתחרטת על שום דבר ולוקחת הכל בכזאת קלות איך יש למשהו בחיים שלי משמעות. לכו תסבירו לו שאם אחשוב מעבר למה שצריך אפול מחדש.

ואפילו קיבלתי וורד בסוף!

פסנתר בוגר 2013 היה מדהים